המאמר הזה הוא הזמנה לנסיעה בעקבות מרחב עירוני ומרחב יצירה בקולנוע האיראני. חגרו חגורות והכינו את הארנקים, כי אנחנו עולים על שתי מוניות, שמככבות בשני סרטים מיוחדים ואמיצים. במונית הראשונה נוהג במאי

"יומן" (1983), יצירתו התיעודית המונומנטלית של דוד פרלוב, כבר סיפקה חומר ללא מעט מאמרים, סרטים וקורסים אקדמיים וזכתה למעמד קאנוני בתולדות הקולנוע הדוקמנטרי בישראל ובכלל. בזכות רוחב יריעתו מאפשר היומן חקירה והעמקה

אנייס ורדה תיזכר בליבי לנצח כבמאית אשר תמיד נעה אל החופש. במרכז סרטיה ניצבות נשים עם אופי סקרני והרפתקני, החוקרות מרחבים לא ידועים ובדרך כלל מסרבות להישאר במקום אחד. על מונה, הגיבורה

אחד הז'אנרים המוקדמים בקולנוע שהתמקד במרחב היה ז'אנר סרטי הסימפוניה העירונית. סרטים אלו נוצרו בעיקר בשנות ה-20 של המאה הקודמת ובחנו את המרחב העירוני מזריחת החמה ועד לשקיעתה. הם תיארו את המרחב

המדבר הוא אחד המרחבים הטבעיים שחוזרים שוב ושוב בקולנוע, ולמעשה באמנות ובתרבות בכלל. מהמדבר המקראי, דרך אינספור מיתוסים וסיפורים ועד סרטי המערבון האמריקאים – המאפיינים הייחודיים של המרחב השומם והמבודד, המסתורי ורחב

דמות הזונה הופיעה בקולנוע כבר מראשיתו, וייצוגן ממשיך את העיסוק התרבותי־אומנותי ארוך השנים. לפני המצאת הקולנוע, סופרים וציירים שנהגו לבקר בבתי בושת, כמו למשל אנרי דה טולוז־לוטרק, חלקו את רשמיהם ביצירותיהם. בתי

נרטיבים ומרחבים קולנועיים של כישלונות ואכזבות אישיות או היסטוריות אינן דבר חדש – קצרה היריעה וגם אין לי היומרה להתחיל ולהקיף את כמות הסרטים העצומה שחרטו על דגלם לתאר עולם פנימי, פיזי או

ברוסיה, כיאה למדינה הגדולה בעולם, ישנם עד היום מרחבים עצומים שבני האדם בקושי נגעו בהם. רוסיה מורכבת ממישורים עצומים שרוב תנאי האקלים בה הם קיצוניים ומגוונים: מערבות בדרום ויערות אינסופיים בצפון, גידולי