הסרט החדש של קלי רייכארדט הוא כולו חלב ודבש: מחשבות על "פרה ראשונה"

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

כפי שזה נראה, המגפה העולמית לא מאפשרת לנו לשוב לאולמות הקולנוע בעתיד הקרוב לעין. מתוקף כך, יותר ויותר סרטים שהיינו אמורים להיחשף אליהם בישראל דרך פסטיבלים או הקרנות מסחריות, שנדחו עד להודעה חדשה, מופצים באופן מסודר בפלטפורמות השונות המאפשרות צפייה ביתית. זוהי, מבחינתי, חוויה הרחוקה שנות אור מצפייה בסרט באולם קולנוע חשוך, שקט ומלא בצופים. אחד הסרטים שחיכיתי להם יותר מכל השנה הוא פרה ראשונה (First Cow) – סרטה החדש של יוצרת הקולנוע העצמאי קלי רייכארדט.

רייכארדט היא אחת הבמאיות המוערכות בקולנוע האמריקאי העכשווי, וגם אחת האהובות על חברי מערכת אוף-סקרין (תעיד על כך העובדה שסרטה הקודם, נשים מסוימות, דורג במקום השישי במצעד סרטי העשור שלנו). היא ידועה בסרטיה האיטיים והשקטים, ובשפה קולנועית ייחודית, מינימליסטית ובלתי מתפשרת – הן מבחינה אסתטית והן מבחינה נרטיבית. גישתה האמנותית המאופקת והסגפנית-למדי, מהדהדת לא פעם יוצרים גדולים מהעבר – כגון רובר ברסון ושנטל אקרמן. בעיניי, בזכות טביעת ידה האלגנטית והייחודית, סרטיה של רייכארדט מהווים את הדוגמא העכשווית הטובה ביותר למינימליזם קולנועי טהור, מדויק ויפהפה.

למרות שבבסיס סרטיה עלילות ברורות ומובנות, ולא ניתן לומר שהם אינם מתקשרים עם הקהל, הקולנוע של רייכארדט הוא לעיתים קרובות כמעט-ניסיוני מרוב שהוא פשוט – וכמובן שדווקא מכאן נובעת המורכבות החריגה שלו. כזה הוא גם סרטה הנוכחי, אשר את הסיפור שלו ניתן לפשט למהלך ברור אחד: במערב אמריקה של ראשית המאה ה-19, שוליית אופה לשעבר, המכונה ״קוקי״, חובר לבחור סיני בשם קינג לו, והשניים גונבים חלב מהפרה של העשיר המקומי על מנת לייצר עוגיות טעימות ונדירות שבעזרתן ירוויחו הון. ככל שהמיזם שלהם מצליח, הסכנה שמעשיי הגניבה שלהם יתגלו עולה – עד לסיום הבלתי נמנע.

את התסריט כתבה רייכארדט ביחד עם  התסריטאי הקבוע של סרטיה, ג׳ון ריימונד, והוא מבוסס על ספר שכתב. מדובר במעשייה קטנה ופשוטה להפליא על חברות בין אדם לאדם ובין אדם לחיה, ועל הצורך של הגיבורים לשרוד בעולם של פערי מעמדות כלכליים – ראשית הקפיטליזם האמריקאי. זוהי יצירה מלאה בחמלה, באהבת-אדם ובאהבת טבע, ובשקט שלה טמון קסם מהפנט ממש.

בניגוד לרבים מסרטיה (גם אם לא כולם), במרכז הסרט ניצבות שתי דמויות של גברים, וגם רוב דמויות המשנה בו גבריות. בנוסף, ניכר כי מרחפת מעל הסרט האווירה המיתולוגית של כמה ז׳אנרים שזוהו תרבותית כ-״גבריים״, כמו סרטי שוד ומערבונים. יחד עם זאת, רייכארדט שבה ומדגישה את המודעת לבחירה שלה לעסוק בגברים ובגבריות, כבמאית אישה. העיסוק המגדרי בא לידי ביטוי, בין היתר, בכך שמשלח ידו של הגיבור נחשב נשי בעיניי הגברים הסובבים אותו, כמו גם בכמה סצנות ספציפיות שמציפות דיון מגדרי (באחת מהן, מקורית ונהדרת במיוחדת, הוא נאלץ לשמור על תינוק של גבר אשר פותח בקטטה בפאב המקומי).

מבחינה צורנית, המינימליזם של רייכארדט מתממש בסרט בעיקר דרך הצילום הסטטי והמונוכרומנטי של כריסטופר בלאוול – גם הוא איש צוות המשתף עמה פעולה בקביעות. פרה ראשונה הוא סרט מרשים מבחינה ויזואלית דווקא בגלל הבסיסיות והפשטות של השוטים אשר מרכיבים אותו (זה גם המקום להדגיש כי יחס המסך בו הסרט מוצג הוא צר במיוחד, ריבועי, כפי שאופייני לסרטיה של הבמאית). הפשטות האסתטית הזו מעניקה מסתורין, חשיבות ומשמעות עודפת לכל פרט עלילה ולכל אלמנט בנוף ובטבע אשר מקיף את הדמויות.

כבר ברגעים הראשונים של הסרט, מספקת רייכארדט דוגמה לאופן שבו שוטים סטטיים וחיבורי עריכה פשוטים-כביכול, יכולים לספר סיפור מורכב ורב פרשנויות. הקאט שבין השלדים אשר נחשפים באדמת הפרברים בפתיחת הסרט (המתרחשת בזמננו) לבין ידו של הגיבור, ״קוקי״, המלקט פטריות ביער, הוא לא פחות ממרהיב. חוץ מלרמוז על הכיוון בו תתפתח עלילת הסרט – הוא אוצר בתוכו את תפיסת העולם של הסרט על החיבור בין האדם והטבע ומחזוריות החיים. עם קאט זה, "המצמיח" את הפטריות מן השלדים, רייכארדט מנצלת את תכונתו הייחודית של הקולנוע לעצב מחדש את הזמן ולספק דימויים מופלאים שכאלה.

ברגע יפה אחר, משתהה העריכה של רייכארדט (זה הזמן להזכיר כי היא עורכת את סרטיה בעצמה) על ילדה בשמלה אדומה אשר סוחבת דלי חלב על פני חצר גדולה, בסצנה פיוטית שנראית כאילו שאובה ישירות מסרט של אנדריי טרקובסקי. הסצנה כוללת את אחת מתנועות המצלמה היחידות בסרט, אשר מדגישה את האפקט שמשרה המראה על הגיבור – סוג של נקודת מפנה בסרט ובחייו.

כמו בסרטיה הקודמים של רייכארדט, גם פרה ראשונה מתהדר בשימוש מרהיב בטבע ונוף. בתוך השפה הקולנועית של הסרט, הסביבה הטבעית היא דמות לכל דבר, ומבטאת בכל עת את מצבם המנטלי של הגיבורים. אולם במקרה הזה, המעמד החשוב של הטבע קשור גם באופן ישיר לבסיס התמטי של הסרט עצמו: זהו סיפור על מערכת יחסים של קבלה ונתינה בין האדם והטבע, אשר מתנגשת עם ערכים קפיטליסטים ודמויות אגואיסטיות שלא מאפשרות לשני הצדדים להשתלב בהרמוניה. בפילמוגרפיה של רייכארדט זכורים כמה קשרים בין בני אדם וחיות, ובמיוחד הקשר בין הגיבורה לבין כלבתה בסרט וונדי ולוסי, אולי סרטה הטוב ביותר עד כה. בפרה ראשונה, לצד מפגשים קטנים ומופלאים עם עורב וינשוף, למשל, הסצנות שבהן חולב ״קוקי״ את הפרה באישון לילה, כשברקע חברו מחפה עליו ומשקיף מהעץ הסמוך, הן בעיניי מהרגעים הבלתי נשכחים של הסרט, ושל הקולנוע של רייכארדט בכלל.

פרה ראשונה הוא סרט שאם תינתן לו תשומת הלב הראויה מצד הצופים, ואם מגיעים אליו בקור רוח ועם הסבלנות הנדרשת (אשר לא נוטים לאפיין את חווית הצפייה הביתית), הוא יעניק בחזרה חוויה קולנועית יוצאת דופן ונפלאה. מדובר באחת מפסגות היצירה של רייכארדט בעיניי, ובסרט שגם אם נמנע מאתנו לראותו באולמות הקולנוע בעקבות המצב שנכפה עלינו – כדאי בהחלט לצפות בו בבית, בתנאים הנוחים ביותר שמתאפשרים. בימים מורכבים אלו, סרט מנחם ופיוטי אשר רוויי באהבת טבע ובאהבת אדם הוא כל מה שניתן לבקש.

 

שתפו את המאמר

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email