"אוונטי פופולו" חוגג 35: ריאיון עם הצלם יואב קוש

Share on facebook
Share on whatsapp
Share on email

"אוונטי פופולו", סרטו הראשון של רפי בוקאי, מציג סיפור סוריאליסטי על האודיסאה של חאלד ורסאן, שני חיילים מצרים תועים שמנסים למצוא את דרכם הביתה דרך מדבר סיני, ביומה האחרון של מלחמת ששת הימים. בדרך הם נתקלים בטיפוסים שונים, כמו חייל או"ם מת, רועה־צאן בדואי וצוות טלוויזיה בריטי, עד שלבסוף מוצאים את עצמם מתלווים לחוליית חיילים ישראלים.

חאלד ורסאן (השחקנים סלים דאו וסוהיל חדאד) מצליחים להתחבב על החיילים הישראליים, שחוטאים בזחיחות ויוהרה לאחר הניצחון המהיר במלחמה, דווקא בזכות כשרון המשחק של חאלד, והחיבה שלו לדמויות שייקספיריות. הסרט הישראלי, שמציג את המלחמה מנקודת מבט מצרית, גם עוסק בדרך בה אמנות יכולה לעצב את הדרך בה אנחנו רואים את הזר, ליצור ולשבור מחיצות, להפריד ולגשר בין שני צדדים הופכיים.

הסרט החל בכלל כפרויקט גמר בלימודי קולנוע באוניברסיטת תל אביב, ורק לאחר שההפקה החלה, הוחלט להרחיב ולהפוך אותו לסרט באורך מלא. הסרט הוקרן לראשונה ב־1986 ואף זכה בברדלס הזהב בפסטיבל לוקרנו, ועם השנים זכה למעמדו כאחד מהסרטים האהובים והחשובים בקולנוע הישראלי. "אוונטי פופולו" ייחודי גם בנוף הקולנוע הישראלי וגם בז'אנר סרטי המלחמה, והנימה הסוריאליסטית והקומית שלו הופכת את העיסוק במלחמת ששת הימים לאוניברסלי, מופשט וסוחף. לכן, אפילו 35 שנים מאז בכורתו, הוא ממשיך להיות מושא להערכה והערצה.

אחד ההיבטים היותר מהפנטים ב"אוונטי פופולו" זה הצילום, עליו אחראי הצלם הישראלי הותיק יואב קוש, שזו הייתה עבודת ביכוריו (ומשם המשיך לצלם את "החיים על־פי אגפא", "חולה אהבה בשיכון ג'" וסרטים רבים נוספים). קוש מצליח ליצור מהנופים המדבריים המונוטוניים דימויים מופשטים בהם כל שינוי קטן בצורה או בצבע מובחן ומשמעותי. האיכויות האלה, שבמידה רבה מקנות לסרט את הנופך ה"סוריאליסטי" שבו, נחשפו מחדש עם תהליך השחזור שנעשה לסרט, עליו פיקח קוש בעצמו. העותק הדיגיטלי המשוחזר מקרב את הסרט, בתמונה ובפסקול, למצבו המקורי.

את השיחה שערכתי עם יואב ומובאת לפניכם, קיימתי לקראת הקרנת הסרט ביום רביעי הקרוב במכללת בית ברל. דווקא כי נכתב ונאמר על "אוונטי פופולו" כל כך הרבה, בחרתי לחזור אחורה בזמן ולהתמקד בזיכרונות מתהליך ההפקה והיצירה, וגם ביצירת העותק המשוחזר מלפני מספר שנים.

"אוונטי פופולו" בעצם התחיל כסרט הגמר של רפי בוקאי בעודו סטודנט לקולנוע, איך הגעת לצלם את הפרויקט? האם גם אתה למדת באותו הזמן?

אני התחלתי את הלימודים שנתיים לפני רפי, ולאחר מכן עשיתי הפסקה של שנתיים. לכן, כשחזרתי לחוג, לא חזרתי לשנה שלי אלא למחזור של רפי, אלו שהיו שנתיים מתחתיי. אני חושב שכשחזרתי אחרי הפסקה, אני שיניתי מעט כיוון. בחלק הראשון של הלימודים רציתי להיות במאי וגם עשיתי איזשהו סרט גמר מאוד גדול ויומרני שלא כל כך הצלחתי לסיים אותו עד היום, והייתי צריך הפסקה מהלימודים כדי קצת להסתדר כלכלית, מכיוון שהסרט ההוא עלה הרבה כסף.

כשחזרתי ללימודים כעבור שנתיים, הבנתי שאני רוצה לצלם, כי בזמן הזה תחלתי לעבוד בתעשייה, וגיליתי שאני יותר קרוב לצילום מאשר לבימוי. כך הפכתי להיות הצלם של רוב סרטי השכבה, אנשים שעד היום פעילים בתחום רוב הסרטים, וביניהם הכרתי את רפי. יצא שצילמתי הרבה, והיה ברור לי שזה הופך להיות המיקוד שלי עד היום. 

אשמח אם תספר על תכנון ההפקה של "אוונטי פופולו", כי אחד המיתוסים הכרוכים בסרט הוא שבכלל יצאתם לצלם סרט קצר, האם מלכתחילה ידעתם שזה הולך להיות פיצ'ר?

באמת התחלנו לצלם אותו כסרט קצר, אבל במהלך הצילומים הרגשנו טוב לגבי החומרים וחשבנו שאולי יש מצב שנרחיב אותו לסרט ארוך. בזמנו, צריך היה לשלוח את הפילם, חומר הצילום, למעבדה בחול שתפתח אותם בחו"ל, זה היה תהליך ארוך ויקר. אז לקח מלא זמן עד שרפי גייס את הכסף עבור כל זה. כשהחומרים התחילו לטפטף לארץ, רפי ערך איזה טריילר של כמה דקות אותו לקחנו לכמה מפיקים, והמפיק מיכה שגריר בסוף הרים את הכפפה ולקח עליו את הפרויקט. הוא נתן לנו גיבוי בעצם לצאת ולצלם חומרים חדשים כדי לפתח את הסרט, וזה מה שעשינו. צילמנו עוד איזה 20 דקות והוספנו אותם למה שצילמנו מראש, כדי להגיע לאורך מלא.

הסרט מתרחש במדבר סיני, וצולם בכל מיני מקומות שונים בארץ. איך היה עבורך לצלם סרט שכולו במדבר?

בתקופה ההיא רוב הסרטים האלו, סרטי גמר של סטודנטים, התרחשו בכל מיני דירות שכורות והדמויות היו מדברות, מעשנות, ושומעות מוזיקה. המון המון דיבורים ושיחות נפש. אני זוכר שלמדנו בסדנת בימוי עם דוד פרלוב, והוא היה אומר לנו כל הזמן, היה ממש מתחנן בפנינו, "למה אתם כל הזמן לכודים תקועים בתוך הדירה?". אולי בתגובה לכך, התסריט של רפי התרחש בנוף הפתוח.

אופן הצילומים היה מעט שונה מהרגיל, והיו הפסקות ארוכות בין ימי צילום. היינו יוצאים לכמה ימי צילום כל כמה זמן, כל סוף שבוע שיכולנו. זה אפשר לנו גם לעבור לוקיישנים שונים. אבל מבחינת התנאים של המדבר – צילמנו בכמה אתרים שונים בארץ כדי שידמו את מדבר סיני, כמו הדיונות בראשון לציון.

מבחינתי, המדבר זה לוקיישן מדהים, השילוב הזה של הנוף הפתוח, השמש שמאירה בכל שעה. רק צריך להגיע למקום הנכון בשעה הנכונה כדי להפיק את מיטב האור. כן יש קשיים, כמו לסחוב שישיות מים, שמשיות, דלק, אבל קשיים יש בכל מקום. דווקא החופש הזה, שאתה מסתכל לכל עבר, ובכל מקום שהעין רואה אתה מסוגל לצלם. יש יופי בלתי נדלה באזורים האלו, אני עדיין זוכר את חווית הצילום של הסרט, כל פעם שאני מטייל בארץ ונוסע ליד חולות אני נזכר בצילומים, בזכות הנופים.

מהבחינה הזאת, המשמעות היא שתכננתם ויצאתם גם לסיור לוקיישן לפני שצילמתם? או למשל, רפי אמר לך שהוא ראה איזה אזור שהיה נראה לו מתאים, ואז הגעת ללוקיישן באותו היום וכתבתם את תסריט הצילומים במקום?

בזכות אופן הצילומים שהיה לנו, זה אפשר לנו להיות מאוד מחושבים ומתוכננים מראש. היינו מוצאים לוקיישן מתאים, ורפי ואני היינו הולכים לבדוק אותו. היינו בודקים את הזוויות שרצינו לצלם, לאיזה כיוונים בחוץ בשמש אפשר לצלם ובאיזה שעות. ככה יכולנו לתכנן מראש מתי ואיך נצלם כל דבר, כדי שגם השמש תתאים לנו ולא תהיה נגדנו. אי אפשר להיות מוכן ככה בלי סיורים מדויקים.

היו גם מקומות כמו הדיוניות ליד קיבוץ גרופית, בהן אתה חייב להיות מדויק כי הדיונות היו בתוליות, וברגע שמישהו הולך עליהן אי אפשר לגרום להן להדמות שוב לצורה בהן הן נראו לפני, כאילו אף כף רגל אדם לא דרכה במקום קודם לכן. זה ממש דורש תכנון נורא נורא מדויק כדי להגיע בדיוק בשעה הנכונה ולבצע את הצילום כמו שצריך. כמובן, גם לוודא שהכל נקי וחלק, ושלא נותרו שום שרידים של מישהו מהצוות, על מנת לא להרוס את הטבע הקיים. זה ממש דורש הרבה הכנה ותשומת לב.

אני רוצה לדבר מעט על השחזור שהסרט עבר – זה סרט ראשון שצילמת שעבר את התהליך הזה, אבל איך התהליך הזה היה עבורך? באיזה אופן היית מעורב בו? 

הרסטורציה בעצם מורכבת משני חלקים: החלק הראשון הוא עבודה טכנית בתוכנה משוכללת, שפשוט מאתרת ומנקה את כל השריטות את כל הפגמים של הזמן, כל מיני כתמים או הפרעות שהם פשוט תוצרי הזמן של הפילם. בחלק השני של הרסטורציה מתקנים מחדש את הצבע, כדי להוסיף לסרט סומק בלחיים ולהקנות לו את הגוונים המקוריים מחדש. "להחזיר לסרט את הנעורים". אלא שבמקרה של "אוונטי פופולו", הסרט מלכתחילה לא צולם בתנאים אידיאליים.

פעם, כל מיני חברות הפקה, גם בטלוויזיה וגם בקולנוע, היו שומרות את שאריות הפילם שנותרו להן מכל מיני צילומים, והיו מאחסנות אותם בשמש בכל מיני ארונות מברזל. אז בשלב מסויים נגמר לנו הפילם שאיתו יצאנו לצלם, ולכן עברנו להשתמש בשאריות האלו ובעוד פילם שהיה פג תוקף, שאת רובם קיבלנו כתרומה.

כבר כשהסרט יצא במקור, עותק הפילם לא היה ברמה האידיאלית, אז עבורי הרסטורציה החדשה שעשו לסרט הייתה האפשרות לראות את הסרט כמו שצריך בפעם הראשונה, עם הצבעים והגוונים כמו שהם צריכים להיראות. כשצפיתי ברסטורציה ראיתי דברים שמעולם לא ראיתי קודם, אפילו שראיתי את הסרט מספר פעמים. גיליתי פרטים חדשים שלא שמתי לב אליהם לפני.

בזמן אמת הסרט זכה בעיקר לאהדה ממסדית ופסטיבלית, ורק לאורך השנים התבסס מעמדו כסרט אהוב גם בקרב קהל רחב יותר. איך הייתה התחושה שלכם כשהסרט יצא?

הייתה לנו תחושה טובה לגביו, גם במהלך הצילומים כשהרגשנו שהסצנות עצמן, המשחק, הכל עבד טוב. כשהוא יצא הוא קיבל ביקורות טובות, אבל הקהל לא נהר לראותו, כנראה בגלל הנושא שאולי הרתיע את הצופים, סרט מלחמה מנקודת מבטם של חיילים שאמורים להיות האויבים שלנו.

בזמנו, היו בוחנים הצלחה של סרט לפי כמה שבועות הוא המשיך להיות מוקרן בבתי הקולנוע, ו"אוונטי פופולו" ירד אחרי שבועות בודדים. אבל מצד שני הוא נבחר להיות נציג ישראל לטקס האוסקר, ובמרוצת השנים הוא התחיל לקבל מעמד של סרט חשוב ומוערך. אני אישית מאוד גאה בסרט, הוא חלק עיקרי מהמורשת שלי. אני לא רוצה להחמיא לעצמי, אבל אני שמח לראות שהוא ממשיך להוות עניין וממעמדו בהיסטורית הקולנוע הישראלית.

אני בתקופה הזאת גם קצת לפני שצילמנו וגם תוך כדי לימודים התחלתי לעבוד בתור עוזר צלם, או פוקוס פולר. כבר הגעתי לסטים מקצועיים של פיצ'רים וצברתי ניסיון. אבל אני בטוח ש"אוונטי פופולו", כסרט הראשון שצילמתי, פתח את הדלת רשמית.

הגרסה המשוחזרת של "אוונטי פופולו" תוקרן ביום רביעי הקרוב ב"הפקולטה", המרכז לתרבות ויזואלית של מכללת בית ברל. לאחר ההקרנה תיערך שיחה במעמד יואב קוש והשחקנים סלים דאו וסוהיל חדאד. פרטים נוספים אפשר למצוא כאן.

שתפו את המאמר

Share on facebook
Share on whatsapp
Share on email