דיוויד בואי סרט דוקומנטרי

"דיוויד בואי: Moonage Daydream" – ביקורת

Share on facebook
Share on whatsapp
Share on email

לכאורה, אני קהל היעד של "דיוויד בואי: Moonage Daydream". כמו רבים אחרים, דיוויד בואי הוא אחד האמנים האהובים עליי והיתה לו השפעה מהותית על האהבה שלי למוסיקה. ואכן, סרטו החדש של ברט מורגן מזמין את הצופים למבט מחודש על מי שהיה אחד הכוכבים הכי גדולים שידע עולם המוזיקה, דמות מוזיקלית שמעמדה ההיסטורי מוכר לכל, והאיש שמאחורי התלבושות והדמויות השונות מרתק לא פחות.

מורגן, שחתום על "קוביין: MONTAGE OF HECK" משנת 2015 על סופרסטאר מוזיקלי אחר, בחר להשתמש רק בקטעי ארכיון, ראיונות, קליפים וסרטים שבהם בואי השתתף, בשילוב עריכת סאונד המחברת בין שיריו לבין ראיונות שונים עם בואי במהלך השנים, החל בתקופת זיגי סטארדאסט ועד לאחר חתונתו של בואי עם הדוגמנית אימאן ותחילת שנות התשעים.

במידה מסויימת, הבחירה הסגנונית הזאת ראויה להערכה. אין צורך בראשים מדברים שיהללו את בואי, כי הרי זה כבר מובן מאליו. מי מתאים יותר לתפקיד מאשר בואי עצמו? אך בואי כמובן לא איתנו ולכן מורגן מנצח על סרט בסגנון מופשט יותר, בו הדימויים השונים ביחד עם הראיונות מהווים ניסיון להבין את דמותו של בואי על פני כל הקריירה שלו ולתאר באופן ספציפי את השינויים וההיבטים שהשפיעו על האמן המוכר להחליף דמויות וסגנונות שאימץ לעצמו במהלך הקריירה. מורגן מערבב בין זמנים ושב מספר פעמים אל אותם הדימויים במטרה לבחון אותם מחדש.

דיוויד בואי סרט

אך זאת היא גם בעייתו העיקרית של הסרט. הגישה המופשטת הזאת נשמעת אידיאלית עבור דמות מסתורית כמו דיוויד בואי, אך בידיו של מורגן היא גם מובילה לכך שאין באמת גילוי מחודש או ניסיון אמיתי לרדת למעמקי דמותו (ואולי שיתוף הפעולה של מנהלי עזבונו של בואי לא השאירו לכך סיכוי). במקום לנסות למצוא מספר קטעים או דימויים חזקים שיהוו בסיס עבור כל תקופה, הסרט מנסה לשלב מלא דימויים שונים מתקופות שונות של בואי, ומוסיף עליהם דימויים איקוניים מעולם האומנות בכלל ומהקולנוע האקספרסיוניסטי בפרט כדי לנסות להציג את ההשפעות האמנותיות של בואי ואת השפעתו חזרה על עולם האמנות. אבל בפעם הרביעית שרואים קטע מ"מטרופוליס", או שחוזרים שוב לדימוי החלל החיצון שכאילו נלקח מ"עץ החיים", סבלנותי פקעה (כמו של צופים אחרים שנטשו את האולם).

העריכה המהירה והקצבית הזאת משאירה רושם של ניסיון להציג כל תיעוד של בואי שהוגש ליוצרים, עד כדי כך שרציתי לסובב את ראשי אחורה רק כדי לנוח לרגע מהרצף הבלתי פוסק הזה. התחלתי ממש להרגיש כמו דמותו של בואי בסרט המופלא "האיש שנפל לכדור הארץ", כשהוא יושב מול מלא מסכי טלוויזיה ושואב את כל הדימויים שלהם. בסרט זה, הדימוי הזה מציג את הדרך בה כדור הארץ מדרדר את החייזר אותו מגלם בואי, ונראה כי מורגן פספס את הביקורת המהותית הזאת במהלך עבודתו על סרטו שלו.

אך גם בנפרד מהסגנון המעייף, "דיוויד בואי: Moonage Daydream" פשוט לא מספיק עמוק או מעניין בהקשר של הביוגרפיה של בואי. הסרט מדלג בין התקופות השונות כך שבקושי יש זמן לאחת וכבר עוברים לשנייה. עבור צופים שמזהים יחסית את הדמויות והתקופות השונות, המעברים המהירים האלו יפגמו פחות מעצם ההכרות שלהם, אך אני לא רואה כיצד צופים שאינם בקיאים יצליחו לתפוס את השינויים המהותיים האלו ביצירתו של בואי.

דיוויד בואי סרט

רק לאחר כשעה, כשמגיעים לתקופה של בואי בברלין ועבודתו עם בריאן אינו על שלושת האלבומים המכונים טרילוגית ברלין ונחשבים בעיני רבים כשיא יצירתו האישית, הסרט מאט טיפה את הקצב ונהיה יותר אישי ומעניין. בואי עבר לברלין לאחר תקופה דכאונית בלוס אנג'לס, בה הוא בזבז את רוב כספו על ההתמכרות הקשה שהייתה לו לסמים, ולכן בחר לעזוב למערב ברלין שבה התנקה מסמים והחל לשקם את עצמו. הרצון הזה להתחיל הכל מחדש, כמו גם העבודה המאולתרת עם אינו באולפן, הובילו לכך שראיונות עם בואי מהתקופה הזאת גם היו פתוחים יותר, ובואי חשף יותר מעצמו מאשר לפני כן. אך במהרה הסרט עובר לשנות ה־80, התקופה המצליחה ביותר של בואי מבחינה כלכלית, וחוזר לשגרתו המאכזבת. נורא מכל, הסרט נגמר מהר לאחר חתונתם של בואי ואימאן, שקרתה בתחילת שנות ה־90, ולמעט חצי התייחסות לאלבום הנהדר Earthling מתעלם כלל מכל שאר האלבומים הנהדרים שיצר בואי החל משנות ה־90, כולל אלבומו האחרון והמופתי Blackstar (למרות שדימויים מהקליפים המיוחדים שנוצרו עבורו מופיעים כמה פעמים לאורך הסרט).

מרגיש שיצירה שתנסה באמת לחקור את דמותו של בואי לאורך כל הקריירה שלו תזדקק ל־8 שעות או יותר כדי לרדת למורכבויות שלו, שכן שעתיים וקצת מרגישות לי כמו מעט מדי זמן לתאר את תקופתו המרתקת בברלין בלבד. אך גם בלי קשר לכך, השימוש הבנאלי והאקראי למדי במלא דימויים שאינם רלוונטיים לסיפורו של בואי כניסיון למלא את הסרט רק גרע ממנו. מי שרוצה לגלות את דיוויד בואי ואת ייחודיותו כאחד האמנים החשובים של המאה ה־20 יכול להסתפק בהאזנה לאלבומים של בואי, צפייה בקליפים המיוחדים שלו ובריאיונות שלו, אפילו קריאה עליו קצת בויקיפדיה, וצפייה בסרטים שבהם שיחק (חלקם מעולים, כמו "האיש שנפל לכדור הארץ" ו"טווין פיקס: אש הולכת איתי" וחלקם מאכזבים אבל עדיין מיוחדים כמו "התחלות חדשות" או העיבוד למחזה באל של ברכט עבור ה־BBC). זו אפילו עלולה להיות חוויות אמנותיות מספקת הרבה יותר.

שתפו את המאמר

Share on facebook
Share on whatsapp
Share on email