"חולית: חלק שני" פחות מהורהר ופילוסופי, הרבה יותר מלהיב

Share on facebook
Share on whatsapp
Share on email

קשה להפריז בגודל הציפיות שנתלו ב״חולית: חלק שני״. כפי שרומז שמו, הסרט הוא הפרק השני בעיבוד הקולנועי של הבמאי דני וילנב, הרוח החיה בקולנוע המד"ב המודרני, לאפוס של פרנק הרברט  משנת 1968. קודמו הצליח לעשות כמעט את הבלתי ייאמן: לעבד ספר עתיר מונולוגים פנימיים ואקספוזיציה בת 200 עמודים לכדי יצירת מופת קולנועית. ״חולית: חלק שני״ ממשיך באותו קו ואף מתעלה על קודמו, ומהדהד לעתים את האותות והמופתים של האפוסים ההוליוודיים התנ״כיים משנות ה־50.

״חולית: חלק שני״ ממשיך בדיוק בנקודה שבה עצר הסרט הראשון: לאחר הקרב על כוכב הלכת אראקיס ומותו של הדוכס לטו (אוסקר אייזק), נפל בית האצולה אטריידס. בית הארקונן המסואב פלש לאראקיס והשתלט מחדש על מלאי המרקוח, הסם משנה התודעה שהוא סלע קיומה של האימפריה הגלקטית.

פילגשו של לטו, הגבירה ג'סיקה (רבקה פרגוסון), ובנו פול (תימותי שאלאמה), ננטשו למות במדבר אך משנתקלו בדררים לוחמי החופש, השניים הצליחו להתערות באוכלוסייה המקומית ולנהל מלחמת גרילה נגד בית הארקונן ולפיכך, גם נגד הקיסר (כריסטופר ווקן) ובתו הנסיכה אירולן (פלורנס פיו), שעתידה לרשת אותו. התקציר הזה עלול להישמע מסובך מדי עבור הקהל הרחב, אבל הודות לאורך יריעה של שלוש שעות,  בימוי אלגנטי ותסריט מאופק – עלילת הסרט מובנת להפליא.

ההיבט היחיד שבו נופל הסרט מקודמו הוא במורכבות הפסיכולוגית והעומק הפילוסופי, שמפנים מקום לאקשן משובח. החלק הראשון, בדומה לחלקו הראשון של הספר של הרברט, נגע, במפורש או במרומז, בכל התמות המרכזיות של הספר: אימפריאליזם, קולוניאליזם, אקולוגיה, הנדסת דתות והשקר האזכרי שעומד בבסיס דמות המושיע.

בסרט השני, התמה האחרונה גוברת על כל היתר. פול יודע שמסדר בנות הגשרית (שעליו אמו נמנית) הכשיר את הקרקע לעלייתו כמנהיג הדררים, אך הגשמת הנבואה נושאת בצידה מלחמת קודש שתוביל למותם של מיליארדים ברחבי היקום. ככל שגובר עליו הפטאליזם, פול צועד בעיניים פקוחות לעבר החזון האפוקליפטי המשחית הזה.

אחת המעלות ש״חולית: חלק שני״ יורש מהסרט הראשון היא בניית העולם המדוקדקת. עיצוב ההפקה מציג עולם חייזרי־אך־מוכר, עם הרבה פרטים קטנים שמוזכרים בחטף, אך תורמים לתחושה שיש יקום שלם שמתקיים מחוץ לגבולות העדשה. גם קנה המידה הבומבסטי של הסרט הראשון ממשיך בזה החדש. הארכיטקטורה הברוטליסטית מיסודם של בני הארקונן, מכונות הענק שקוצרות את המרקוח ועקלתוני החולות המפלצתיים (שייח׳ חולוד בשפת הדררים) מגמדים כולם את בני האדם – ובה בעת מעצימים את הדרמה והאקשן למימדים אופראיים.

לטוב ולרע, ״חולית: חלק שני״ לא חותם את הסאגה הקולנועית, אלא מרגיש כמו סיומו של כרך שני בטרילוגיה, בדומה ל״שר הטבעות: שני הצריחים״. שאלאמה מפתיע לטובה בטרנספורמציה הפיזית שהוא עובר: מנער נחבא אל הכלים שמתנער מהתפקיד שהוא עתיד לרשת – ללוחם כריזמטי שמסוגל להמטיר אש וגופרית במבטו. גם הכימיה של פול וצ'אני (זנדאיה) ראויה לציון, והטרגדיה של סיפור האהבה שלהם רק מעצימה את אימת המלחמה שמתחוללת.

״חולית: חלק שני״ הוא סרט קל יותר לעיכול מקודמו, מה שאולי עשוי לאכזב מי שציפה לסרט יותר מאתגר ומעורר מחשבה, כפי שהיה "חולית" הראשון. כצפוי ומכורך המציאות, ״חולית: חלק שני״ נדרש להתעלות על הפרק הראשון בסאגה – ברוחב היריעה ובעוצמת הרגש. למרבה המזל, וילנב עושה זאת בקלילות של יוצר בשיעור קומה דומה לנולאן – וטוען לכתר של ספילברג. בשל כך, ״חולית: חלק שני״ תובע חווית צפייה על המסך הכי גדול שיש.

שתפו את המאמר

Share on facebook
Share on whatsapp
Share on email