מתנה לסופ"ש: דוקו ישראלי מעולה שאפשר לראות בבית

Share on facebook
Share on whatsapp
Share on email

למרות שאין תחליף לחוויית הצפייה בסרט קולנוע על המסך הגדול, באולם אמיתי, עם הלחשושים ומסכי הטלפונים של היושבים לצדי – לאחרונה יצא לי לצפות בכמה סרטי דוקו ישראלים פשוט מצויינים, שדווקא היו זמינים לצפייה באינטרנט, ולגמרי חינם. כל אחד מהם הועלה לרשת מסיבות שונות ובפלטפורמה אחרת, אבל על כולם אני ממליץ ועבור הצפייה באף אחד לא תצטרכו לשלם כסף, או אפילו לצאת מהבית:

54 השנים הראשונות – מדריך מקוצר לכיבוש הצבאי

אל סרטיו הטעונים פוליטית של אבי מוגרבי נחשפתי לראשונה כתלמיד תיכון. אחד המורים במגמת הקולנוע, שלימד לאורך השנה קורס על קולנוע תיעודי, הראה לנו בזה אחר זה רבים מסרטיו של מוגרבי, שמבקרים בחריפות את מדיניות הכיבוש על היבטיה הרבים, ועורר לאחריהם דיונים משמעותיים בכיתה – על סרטים, פוליטיקה והקשר ביניהם. לקראת סוף השנה אותו מורה אף הזמין את מוגרבי להגיע לשיחה אצלנו, לאחר הקרנת סרטו החשוב ״Z32״, אולם כשנודע לאחד ההורים על קיום השיחה הוא פנה להנהלת בית הספר ודרש לבטל אותה. כשהמורה הודיע לנו כי השיחה עם הבמאי לא תתקיים בסופו של דבר, השיעור שלמדנו על חופש הביטוי והכוח של קולנוע להפעיל, להבהיל ולהשפיע על אנשים היה ככל הנראה חשוב יותר מכל מה שיכול היה להיאמר במילים בהרצאה כזו או אחרת.

בריאיון לעיתון ״הארץ״ לקראת בכורת "54 השנים הראשונות", שהוקרן בפסטיבל ברלין ואף זכה שם בציון לשבח, מסביר מוגרבי שבניגוד לתחילת הקריירה שלו, יש לו ספקות לגבי היכולת של הקולנוע להשפיע ולשנות את דעתם של הפוליטית-חברתית של אנשים. אולם, מבחינתו, לקולנוע שלו יש בכל זאת חשיבות, בכך שהוא ״מחזק את המשוכנעים״. ואכן, נראה כי סרטו החדש לא מנסה בכלל לשנות או לטלטל את העולם של צופיו, לא קולנועית וגם לא פוליטית. בדידקטיות מודעת-לעצמה, אירונית במכוון, ובסגנון של הרצאה ארוכה או קורס אקדמי, יוצר מוגרבי סרט יוצא דופן שנראה כאילו הצפייה בו ברשת מתאימה והגיונית לא פחות מאשר הצפייה בו אולם קולנוע. יש שיחשבו כי הוא משעמם, אולם בעיניי כמה מהטכניקות שבהן הוא משתמש, ובראשן המונולוגים היהירים שלו אל המצלמה, הם מבריקים ממש.

רוב הסרט מורכב מעדויות של אנשים אשר שירתו כחיילים בשטחי יהודה ושומרון או ברצועת עזה בעבר, וביניהם קולה של קריינית אשר מסביר באופן אובייקטיבי (כביכול), על רקע קטעי ארכיון, מהלכים ואירועים היסטוריים שהתרחשו בין מדינת ישראל לפלסטינים לאורך השנים.

בנוסף, כמובן, מופיעה דמותו המשעשעת והצינית של הבמאי עצמו, שנוכחת ברוב סרטיו, באותו האופן החוזר על עצמו, שבו הוא יושב על הכיסא ומדבר אל המצלמה בחדרו. במקרה הזה, דמותו הקולנועית של מוגרבי יותר ״מובחנת״ מהרגיל, והוא אף מופיע עם זקנקן מעוצב ושיער פרוע שמסמנים דמות אשר אמורה להיות נפרדת (אולי) מהבמאי עצמו. אותה דמות היא למעשה ״מומחית״ לענייני כיבוש, אשר בין עדות לעדות (חלקן מזעזעות ממש) מסבירה לצופים, כמו בספר הדרכה, את השיטות והדרכים שבהן יש לנקוט על מנת ״לכבוש כמו שצריך״.

מן המשתמע מכך, עבור אלו שצפו בסרטיו של מוגרבי בעבר, ושדעותיהם הפוליטית לא ירחיקו אותם מהסרט כעבור רגעים ספורים, "54 השנים הראשונות" תהיה יצירה משמעותית, אולי אפילו יותר מרוב סרטיו הקודמים של הבמאי. עבור אחרים, יראה הסרט כפרובוקציה דידקטית חסרת טעם. אני מציע לכם לצפות בו בחינם בעמוד הפייסבוק של הסרט, ולהחליט בעצמכם. למיטבי הלכת, אני אף ממליץ לעיין בתגובות הנאצה שהן מאלפות ומטלטלות לא פחות מהסרט עצמו.

החלון הרביעי + הפרק האחרון של א.ב יהושע

כחובב גדול של סדרת סרטי הדוקו "העברים", אשר עוסקת באנשי הספרות העברית, התרגשתי מאוד לצפות החודש בשתי היצירות החדשות בסדרה, אשר סובבות סביב שני סופרים שאני מעריץ. השבוע צפוי להיות מוקרן לראשונה בכאן 11 "הפרק האחרון של א.ב יהושע", שברגעיו הטובים הזכיר לי באירוניה ובחוש ההומור המיוחד שלו כמה מספריו של א.ב. יהושע, גיבור הסרט שהוא מהסופרים הישראלים האהובים עליי. עוד לפניו, זמין כבר כעת באתר של תאגיד השידור הציבורי הסרט "החלון הרביעי", אודות הסופר עמוס עוז. עוז הלך לעולמו לפני כשנתיים, ומאז שמו נותר במרכז השיח התרבותי בארץ, בעיקר סביב יחסיו עם בתו גליה והספר שכתבה עליהם.

כפי שמסביר יאיר קדר, הבמאי (שגם יזם את כל פרויקט "העברים"), בראיון שנערך איתו בעיתון "הארץ" לקראת יציאת הסרט, העדויות של גליה שהתפרסמו לאחרונה בספר חדש הפכו את הסרט, ואת זיכרון דמותו של עוז בכלל, על פיהם. אולם בעיניי, גם הרובד המורכב והרגיש הזה באישיותו ובחייו של עוז – אחת מאושיות התרבות המרתקות ביותר שפעלו בישראל – מטופל בסרט במיומנות קולנועית גדולה.

שני הסרטים, על עמוס עוז וא.ב. יהושע, שזורים בציטוטים מוקראים מספריהם של שני היוצרים הגדולים הללו. אולם בניגוד לסצנות האנושיות הקטנות שמרכיבות את "הפרק האחרון" (היחיד מהסדרה שסובב סביב דמות שעודנה בחיים), "החלון הרביעי" מורכב בעיקר מראיונות עם אנשים שהכירו והיו קרובים אל עוז בחייו (כגון החוקרת נורית גרץ, שהראיון עמה הוא המעניין והמורכב ביותר בסרט לדעתי). השיחות האלה מאירות באור חדש את דמותו המסתורית של עוז, וצוללים לעומקים פסיכולוגים גדולים יותר, בעיניי, מסרטים אחרים בסדרת "העברים". התוצאה היא סרט מרתק שהייתי יכול לצפות בו גם אם היה נמשך עוד שעה נוספת.

אמנם סביר להניח כי לא רבים מאיתנו היו רוכשים כרטיסים והולכים לצפות בשני הסרטים הללו באולם קולנוע של ממש. אך עדיין, אני ממליץ בחום לכל מי שמכיר את עמוס עוז או א.ב. יהושע ונהנה מקריאת ספריהם, לצפות בסרטים הללו בעמוד היוטיוב של "כאן".

שתפו את המאמר

Share on facebook
Share on whatsapp
Share on email