פסטיבל ירושלים חוגג 40: אל תפספסו את הסרטים האלה

אין כמו לשבת אל מול מסך ולהיאבק עם עצמך על תחושותיך – האם מותר לי להרגיש ככה? האם ראוי להנות ממעשה מזעזע שקורה אל מול עיניי? "הקיץ האחרון" של קתרין ברייה עוסק בסוגיות המהותיות האלה בדיוק. סרטה החדש הוא מחקר דמות מרתק ששואל שאלות קשות על כוח נשי ויחסי כוחות משפחתיים, ובכך מאתגר אותנו הצופים לשים לב לתחושותינו המבלבלות בעת הצפייה.

עשר שנים עברו מאז צאת סרטה הקודם של הבמאית הצרפתיה, שחוזרת דווקא עם רימייק לסרט הדני המצליח "מלכת הלבבות"; אן, עורכת דין המגנה על קטינות שנאנסו, חיה חיים שקטים בפרבר עם בעל עשיר ושתי בנות צעירות. כאשר בנו הסורר של בעלה, תיאו, עובר לגור עמם נוצרת בין השניים קרבה המעוררת את אן. באיטיות, החיבור בניהן מוביל לקשר מיני, אינטימי וסוער.

על פני השטח עלילת הסרט נשמעה לי סתמית להחריד, אך סרטה של ברייה תפס אותי ולא הרפה הרבה לאחר סופו. עם שפה קולנועית עדינה, משחק נפלא של כל חברי הקאסט, והתפתחות קצבית איטית, מותחת ואמינה, עולה על המסך טייק חדש על סיפור ישן סביב ניצול מיני. הסרט נוקט בגישה לא מוסרנית ובכך מאפשר לצופים להרהר במורכבויות יחסי הכוחות. כך ברייה מצליחה לייצר דיוקן של דמויות מורכבות, עם כבוד ואהבה להתמודדות האישית שכל אחת מביאה עמה. התדרדרותה המוסרית של דמותה של אן הזכירה לי גיבורי פילם-נואר ההולכים ומאבדים כל זכר לערכים שהחזיקו בהם בתחילת הסרט, ובכך ברייה מייצרת דיון מורכב בניצול וכוח נשי.

סצנות הסקס המרתקות מייצרות הקבלה חמקמקה והומוריסטית בין יחסיה של אן עם בעלה לבין יחסיה עם בנו, כך שהסרט קושר את השלושה במעגל טראומטי-משפחתי. יחסי המין מוצגים באופן ריאליסטי וכמעט אנטי-קליימקטי, ובכך אנו הצופים נאלצים להתמודד עם המורכבות העולה מהמפגשים המיניים של השניים, מבלי לייפות את הקשר הבעייתי. נקודת מבטה של ברייה על הנושא הלוהט היא רעננה ומלאת מודעות לשיח התרבותי, בשונה מיוצרות צרפתיות שונות אשר מביעות התנגדות רבה למהפכות בשיח המגדרי בצרפת ובעולם. בנוסף, שמחתי לראות את סגנון בימוי השחקנים של ברייה והצילום (של הצלמת המוכשרת ז׳אן לפוארי) הולך ומתפתח למקום חדש, עדין יותר, כשביחס לסרטיה הקודמים ניכרת השראה מסגנונו האייקוני של הבמאי אריק רומהר. "הקיץ האחרון" הוא סרט בוגר, רלוונטי ומרתק. כל רגע שביליתי במחיצתו חשתי מתח והתרגשות, ואין ספק כי ברייה – במאית מוערכת וותיקה, מוכיחה כי יש לה עוד הרבה לומר. // ליה דקל