חוזרים למטריקס: כל מה שצריך לדעת על הטרילוגיה ששינתה את הוליווד

Share on facebook
Share on whatsapp
Share on email

בסוף השבוע הקרוב, כמעט שני עשורים לאחר שנחתמה טרילוגיית הסרטים המיתולוגית המקורית, סרט ההמשך "מטריקס: התחייה" מגיע לבתי הקולנוע. יש סיבות להתרגשות: הטריילר נראה מבטיח, ורוב הצוות המקורי האמון על הטרילוגיה המקורית חוזר – ביניהם לנה וושובסקי כתסריטאית ובמאית (הפעם בלי אחותה לילי), וכמובן השחקנים קיאנו ריבס וקארי אן־מוס, בתור הזוג האלמותי והבלתי נפרד ניאו וטריניטי.

מהצד השני, רוב ההמשכים שנוצרו שנים אחרי הסרטים המקוריים לא מייצרים תקדים טוב במיוחד – אפילו סרטים לא רעים בפני עצמם כמו "צעצוע של סיפור 4" ו"ג'ייסון בורן" הרגישו לא נחוצים. האם יש עוד מה להוסיף לסיפור של היציאה מהמטריקס? האם יש עוד מקום בתרבות הקולנוע של היום לחבורת אנשים במעילי גשם ובמשקפיים כהים שיודעים לכופף את חוקי הפיזיקה כרצונם ולהתחמק מכדורי ירי?

למרות ההסתייגות, התשובה שלי לשאלות האלה היא כן, ומכמה סיבות. הראשונה והעיקרית שבהן היא שבעיניי, "מטריקס" הוא אולי סרט האקשן ההוליוודי החשוב ביותר בעשרים השנים האחרונות (כן, הרבה יותר מכל סרט גיבורי־על שיצא מאז ואילך). הסרט הראשון בסדרה שיצא ב1999, רגע לפני המילניום החדש, הפתיע את כולם בזמן אמת ועדיין עומד כאחת היצירות הגדולות ביותר של הקולנוע האמריקאי, אומנותי ומסחרי כאחד. עבורי, הוא מייצג שאיפה אוטופית שלי בה סרטי אקשן עתירי תקציב ופיצוצים מכילים (ומתבססים על) רעיונות והגויות פילוסופיות בשילוב שמענג את המון חובבי הפופקורן וגם את הסטודנטים לקולנוע ופילוסופיה כאחד.

מעבר לכך, אני עומד על דעתי שגם שני סרטי ההמשך, "מטריקס: רילואדד" ו"מטריקס: רבולושנס", למרות שחטפו מהמבקרים והקהל בזמן אמת – עומדים יפה במבחן הזמן. למרות ששניהם אינם חפים מבעיות ורחוקים מלהיות מושלמים, הם הציגו מה שהמשכים צריכים לספק – המשך בניית העולם המורכב של המטריקס, פיתוח הדמויות המרכזיות והרעיונות הפילוסופיים, וכל זאת לצד סצנות אקשן גדולות ומורכבות יותר מאלו שבסרט הראשון.

עבורי, סרט מטריקס חדש הוא הזדמנות מצוינת לחוות פרק בסיפור כלוח נקי, ללא צורך להתייחס למעמד שהתקבע לו או לדעת הקהל. אך מעבר לזה שאני מעריץ גדול של הסרטים, יש לי תחושה שהעולם של היום דווקא זקוק לסרט חדש של המטריקס – הרי בעשרים שנה מאז הסרט הראשון, העולם רק מתקדם לעבר העתיד הטכנולוגי־דיסטופי שהוצג בסדרת הסרטים, אז בהחלט מתאים שסרט מטריקס חדש יעסוק בדרכים חדשות לחשוב על העולם הטכנולוגי של היום. אז אם לא צפיתם בסרטים המון זמן, עדיין זוכרים לרעה את ההמשכים, או פשוט רוצים לקפוץ ישר לתוך הסרט הרביעי, הנה תזכורת קצרה של הסרטים הקודמים בסדרה:

"מטריקס" נפתח באחת ההתחלות הכי מסתוריות ומרשימות שנצפו בקולנוע הוליוודי. סיקוונס שזורק אותנו לתוך עולם מדע בדיוני מורכב מבלי לספק הסברים מיותרים: קבוצת שוטרים מקיפה אישה מסתורית, שבהמשך נכיר כטריניטי, רק כדי שתכסח אותם במפגן של כישורי לחימה על אנושיים. אל הסצנה מגיעים באיחור מספר סוכנים חשאיים, שנראה שמודעים לרמת הסיכון הגבוהה שטריניטי מציבה. הסוכנים רודפים אחרי טריניטי על גגות המטרופולין "מגה סיטי" וקופצים בין גגות בניינים (במחווה מדהימה ל"ורטיגו" של היצ'קוק), ואנחנו מגלים שגם להם יש כוחות על טבעיים דומים. המרדף נגמר כשטריניטי מגיפה את עצמה בתא טלפון ציבורי (זוכרים שהיו כאלו?), כשבצד השני של הרחוב משאית עם שני סוכנים שועטת לעברה. רגע לפני שהמשאית מוחצת את תא הטלפון ואותה, טריניטי נעלמת באורח פלא.

מכאן אנחנו עוברים לדירתו של תומאס אנדרסון, עובד תאגיד אפרורי ביום והאקר מחונן בלילה, שמתחיל להרגיש כאילו העולם מסביבו אינו בדיוק כפי שנראה. החקר שלו אחר האמת, מפגיש את תומאס עם טרינטי והכנופייה שלה, בהנהגת מורפיאוס. בפני תומאס עומדת בחירה: לבלוע את הגלולה הכחולה ולחזור לשגרה המוכרת, או לבחור באדומה, ולצאת במסע לגילוי האמת. מכאן השאר היסטוריה: תומאס בוחר באדום ומגלה שנולד וחי בתוך סימולציית מחשב שנועדה להחזיק את בני האדם בכלא ללא ידיעתם. אי שם בעתיד, התפתחה מלחמה בין בני האדם למכונות בעלות אינטליגנציה מלאכותית, שהם בעצמם בראו.

צאו מהמטריקס
תומאס אנדרסון בוחר בגלולה האדומה שמורפיאוס מציע.

בניסיון נואש להשמיד אותן ולנצח, בני האדם השחירו את השמיים ובכך מנעו מהמכונות גישה לאור השמש – מקור האנרגיה המרכזי שלהן. ודווקא הצעד הזה היה למכת המוות של האנושות: המכונות גילו כי גוף האדם מסוגל לספק עבורן את האנרגיה הדרושה. לכן את גופם של בני האדם הכניסו המכונות לתרדמת, ואת התודעה שלהם הכניסו אל תוך המטריקס.

מורפיאוס וטריניטי הם מהאנשים שהצליחו לברוח מהסימולציה הזאת, ועוזרים לאחרים לצאת החוצה. הם חיים ב"ציון", המושבה האנושית האחרונה בעולם הממשי, בניסיון להשיב מלחמה אל מול המכונות ובסופו של דבר לשחרר את המין האנושי כולו מהשעבוד למטריקס. בין בני האדם המשוחררים האלו יש אמונה בנבואה לפיה "האחד" שיצליח לשבור את המטריקס, להכניע את המכונות ולשחרר את בני האדם לחופשי. מורפיאוס מאמין בכל מאודו שהאחד הזה הוא תומאס אנדרסון, או בשמו החדש: ניאו.

עם חזרתו המודעת לתוך המטריקס, ניאו מגלה שעם ידע גדול מגיעים כוחות גדולים: ההפנמה של הזיוף מאחורי המטריקס מאפשרת לו לכופף את חוקי הזמן והפיזיקה לטובתו. כדי לפצות על סיכונים כמו טריניטי וניאו, אל המטריקס נכתבו תוכנות שנועדו לאכוף את הסדר הטוב – כמו למשל, "סוכנים" עם כוחות מיוחדים. הסרט הראשון מתמקד בגילוי העצמי של ניאו על יכולותיו בתוך המטריקס, בעוד שבעולם האמיתי נרקמת יחסים בינו לבין טריניטי בעולם האמיתי. למעשה, שני התהליכים לא רק מקבילים אלא כרוכים אחד בשני: רק בזכות טריניטי ניאו מצליח לפצח את המטריקס, ועל הדרך "לשחרר" את אחת התוכנות שבמטריקס – הסוכן סמית', ולהפוך אותו לוירוס חופשי בסימולציה.

ככל שהמציאות במטריקס התעקמה כך נהיו קטעי האקשן יותר משובחים. בתוך מסגרות סגנוניות אמריקאיות מוכרות, כמו הפילם נואר, הדמויות משתמשות בסגנונות לחימה שבאות דווקא מהקולנוע האסייתי, בסגנון ספציפי שנקרא "וושיה". יואן וו־פינג, הכוריאוגרף של "המטריקס", הוא אחד מבמאי האקשן האסייתיים הגדולים ("נמר דרקון"). וו־פינג הביא עמו מן המזרח את משנת ה"ווייר־פו". זו טכניקה שמשלבת לחימת קונג־פו ומתקני חוטים מהם השחקנים תלויים, וכך נוצרת האשליה שמכל מכה הם יכולים לרחף באוויר.

לצד אמנויות הלחימה הפיזיות, האחיות וושובסקי הובילו השתמשו באפקטים מיוחדים וטכנולוגיית CGI באופן מהפכני כדי לייצג את המציאות המתעתעת של המטריקס. מכל האפקטים השונים, כנראה שהזכור ביותר הוא ה"Bullet Time" – שימוש בהילוך איטי כדי לעקוב אחרי פעולה מהירה שהעין האנושית לא תוכל לעקוב אחריה בזמן רגיל. "מטריקס" הוליד כמה מהחידושים המהותיים באקשן הקולנועי ויצר גם כמה מהסצנות הזכורות ביותר, כמו הפתיחה שהזכרתי, וכל שיאו של הסרט שמורכב בעצמו מכמה קטעי פעולה נהדרים.

טריניטי קופצת באוויר ונעצרת באפקט "Bullet Time", מתוך "מטריקס".

במסגרת של סרט אקשן ודיסטופיה בדיונית, התסריט המתוחכם נעזר ברעיונות של הוגים פילוסופיים, כמו חקר התבונה והמציאות האפריורית של רנה דקארט והספר "סימולקרה וסימולציה" של ז'אן בודריאר, כדי לשאול שאלות על המציאות שלנו. האם לחיות בנוחות אוטופית מדומה עדיפה על חיים אמיתיים בעולם קודר וקשה? מה הכוח שעוזר לנו לפרוץ את הדיכוי של תודעת השווא?

שני סרטי ההמשך מיהרו להגיע ב2003 והחלו לחקור את שני העולמות, הסימולציה והמציאות, יותר לעומק. לצד התחזקותו של הסוכן סמית' כסוכן של כאוס במהלך סרט השני – "רילואדד", אנו נחשפים לתוכנות נוספות במטריקס כמו האורקל והמרובינג'יאן, לצד לוחמי מחתרת בעולם האמיתי, כמו ניאובי וגוסט. אחת העיקריות היא הארכיטקט, מי שמוצג כיוצר המטריקס (והוא בעצם תוכנת המחשב המרכזית). בסיום הסרט השני, הארכיטקט מגלה לניאו כי אינו "האחד" הראשון – אלא רק אחד מיני כמה בגרסאות של המטריקס שחזרו על עצמן ועברו אתחול. כל "אחד" כזה נוצר דרך באגים בקוד התוכנה שמאפשרים לבן אדם לקבל יכולות מיוחדות בתוך העולם הזה. סופו של כל אחד הוא לעזור לארכיטקט לאתחל את התוכנה הראשית לפני שהיא תקרוס, ודרך כך להציל גם את המטריקס עבור המכונות, וגם את המשך קיום המין האנושי (שכן אם התוכנה תקרוס כל בני האדם שנמצאים בתוכו ימותו גם הם).

הגילויים האלו ב"רילואדד" הופכים את הצפייה בסרטים למורכבת יותר – המחשבה וההבנה שכל סצנה שמתרחשת בתוך עולם המטריקס היא בעצם מאבק בין "תוכנות", אותן אותיות ירוקות המזוהות עם סרטי המטריקס. כך בעצם כל קרב בין ניאו לבין סמית הוא סוג של מאבק בין תוכנת אנטי־וירוס לסוג של וירוס. גם ההבנה שניאו אינו הראשון, וכי עולם המטריקס קיים כבר כמה גלגולים שונים, הופכת את הבחירות של ניאו למשמעותיות ביחס לגרסאות העבר שלו.

הסרט השני נגמר כשניאו בוחר לא לשחק לידי הארכיטקט ולצעוד אל הלא נודע. ב"רבולושנס", הסרט שחתם את הטרילוגיה, מתפתח קרב בין בני האדם למכונות בלב העיר האנושית האחרונה. בזמן הזה, ניאו וטריניטי פונים למכונות ומגיעים איתן להסכם הדדי: ניאו ישמיד את הסוכן סמית', ולבני האדם תינתן בחירה חופשית האם להישאר או לעזוב את המטריקס.

אבל התפתלות העלילה (והרעיונות המחשבתיים שמגבים אותה) אינם הדבר היחיד שנשמר בסרטי ההמשך. בשניהם רמת האקשן מצוינת, עם רגעים אייקונים שגורמים לסרטים הוליוודים בימינו להחוויר. רק צריך להיזכר בסצנות האקשן המטורפות בכביש המהיר ובטירה מ"רילואדד", או המלחמה בציון שמתרחש במקביל לקרב האחרון והמכריע בין ניאו לסוכן סמית' במטריקס מ"רבולושנס". הקרבות האלו מצליחים לשלב דמויות רבות במוקדי התרחשות שונים ולשמור על מתח ועניין, ובמובן הזה להוסיף "מורכבות" לסגנון אקשן המשובח מהסרט המקורי שברובו התמקד בקרב אחד בכל פעם.

לא "רילואדד" ולא "רבולושנס" משתווים לפשטות הגאונית של "מטריקס" הראשון, והם קצת מסורבלים מול הפשטות והחסכוניות של הקונספט המקורי. וגם לצד כל המורכבויות הטובות מצטרפות גם לא מעט תוספות מיותרות, לא לגמרי מובנות ולעיתים ממש חורקות. ועדיין, הם ראויים להערכה, במיוחד בהסתכלות על שלושת הסרטים כיחידה אחת הגדולה מסך חלקיה.

הקרב המכריע בין ניאו לסוכן סמית', מתוך "מטריקס: רבולושנס"/

סדרת המטריקס היא לא רק אחת החשובות ופורצות הדרך בעולם הקולנוע, אלא היא גם ניסתה להתפרש על פני צורות מדיה שונות כדי להעצים את הדרך בה העולם של סוף שנות ה־90 ותחילת המילניום כבר היה מוקף מבחינה טכנולוגית ואינטרנטית. בנוסף לטרילוגיית הסרטים, מי שהתעניין לחקור ולגלות עוד על עולם המטריקס שמח לגלות כי עומדות בפניו עוד אפשרויות אחרות, כולן חלק מהקאנון והעולם של המטריקס.

ה"אנימטריקס", אסופת סרטים מצוירים קצרים, מאת יוצרים שונים, המרחיבים את היסטורית המטריקס ומציגה דמויות מזמנים שונים בעולם המטריקס. רוב הסיפורים מציגים היבט פילוסופי או היסטורי שעוזר להבין את עולם המטריקס או את החוויה האנושית של להיות בתוכו, תוך כדי שההיבטים האלו נעטפים בתוך מעטפת של סרטי אנימה קצרים ומצוינים.

במקביל לסרטים, הושק גם מדור קומיקס אינטרנטי של סיפורים קצרים החושפים צדדים והיבטים נוספים בעולם המטריקס. בדומה ל"אנימטריקס", כל סיפור קצר שכזה נכתב מאת יוצר אחר ומתאפיין בסגנון ונימה ייחודית משלו. בנוסף, יצאו שלושה משחקי מחשב שעלילתם נקשרת לעלילת הסרטים באופן ישיר. מתוכם, השניים משמעותיים יותר הם "Enter the Matrix" בו משחקים פרקים שמתרחשים במקביל לעלילה הקולנועית ו־"The Matrix Online", שממשיך את המטריקס אחרי סיום הטרילוגיה.

הטכנולוגיות של תחילת המילניום רק הדגישו את הרעיון של המטריקס כעתיד אפשרי, ונראה שבעשרים השנים האחרונות רק התקרבנו לשם. הרי אם כל אחד מאיתנו מחזיק טלפון נייד שמסוגל לחבר אותנו לרשתות שונות כל הזמן, איפה הגבול בין הממשי לבדיוני נמתח? האם אנחנו שקועים בעולם הפיקטיבי של המטריקס מבחירה? זה כמובן מאפשר ל"מטריקס: התחייה" בסיס רחב וכר פורה לרעיונות איתם הוא יכול להציג את המצב שלנו בדרך הפילוסופית והז'אנרית הייחודית של המטריקס. האם ישתווה לקודמיו באיכותו? חזרו לקרוא את הביקורת שלנו שתתפרסם בסוף השבוע הזה.

שתפו את המאמר

Share on facebook
Share on whatsapp
Share on email