"תור: אהבה ורעם" מראה שכולנו צריכים אהבה

Share on facebook
Share on whatsapp
Share on email

אמנם הנבל התורן של "תור: אהבה ורעם" מבקש להרוג את כל האלים כולם, אבל אחרי שהסרטים האחרונים ביקום של מארוול הפגישו את ספיידרמן ואת דוקטור סטריינג' עם גרסאות שלהם מיקומים מקבילים והלאו את עצמם עם הסברים על גבי הסברים על המולטיוורס, נדמה שגבולות הגזרה של הסרט הרביעי על הגיבור הנורדי חוזרים לימים תמימים יותר. גם אורכו, שמגרד את השעתיים מלמטה מזכיר נשכחות בתחום גיבורי העל בשנת 2022. אבל, למרות הופעה קצרה של שומרי הגלקסיה בתחילת הסרט, בולטת מכל בנדירותה העכשווית היא הזניחה של איחוד מותגים וזכיינים למפגש פסגה תאגידי לטובת התמקדות במסע של גיבור אחד וחבריו להציל את העולם, וזה נהדר.

הגיבור הזה הוא כמובן אל הרעם תור (כריס המסתוורת'), שבפתיחת הסרט נמצא בפנסיה ומציל יחד עם שומרי הגלקסיה שבטי חייזרים למיניהם מהשבטים הלא נחמדים שתוקפים אותם. הריקנות שמלווה אותו לאחר שאיבד את משפחתו וקרוביו באירועי הסרטים הקודמים ממוסגרת מחדש בעיקר סביב הפרידה מג׳יין פוסטר (נטלי פורטמן), האסטרופיזיקאית שהיתה מושא אהבתו בסרט הראשון, אי אז ב-2013. עוד נגלה לנו שג׳יין חלתה בסרטן סופני שמקצר את ימיה בקצב מהיר, אך באורח קסם היא הופכת לאלה בעצמה בעזרת הפטיש האגדי של תור, ששרידיו נותרו על כדור הארץ. השניים נפגשים מחדש כשהרוצח הגלקטי גור (כריסטיאן בייל) מאיים על האסגרדים בדרכו להרוג את כל האלים כנקמה על מות בתו. יחד תור וג'יין ישלימו פערים, יחיו את הרומנטיקה בזמן שהם מצילים את העולם.

attachment-TBS-08358_R5

למרות הרקע הסבוך להתרחשויות הסרט, כוחו הגדול הוא דווקא בפשטות ובבהירות של הרעיון הניצב בבסיסו – שכולנו זקוקים לאהבה. הבמאי טאיקה ואיטיטי ("ג'וג'ו ראביט", "תור: רגנארוק", "החיים בצללים"), שהפעם חתום גם על התסריט, מעצב כל דמות סביב הצורך הזה, יהיה זה ויקינג החלל שמחפש את מי שתצבוט לו בלב, אב שכול שיצר הנקמה השתלט עליו, אלים אנוכיים שדורשים שבני האדם יקדשו אותם, או הגרזן של תור שמקנאה בפזילה שלו אל הפטיש ששימש אותו בעבר. ואיטיטי יודע לקחת את הרעיון הזה, שבקלות היה יכול להיות פשטני, להיות מובל על ידי הטוב שבו ולמצוא את ההומור והחמלה בכל דמות. התוצאה היא ש"תור: אהבה ורעם" הוא סרט עם לב ענק.

נדמה לי שזה הסרט הכי מהנה שיצא מבית מארוול כבר תקופה ארוכה. הוא בידור נהדר ומצחיק בלי הסתייגות. לעומת זאת, הסרט נמנע מעיסוק משמעותי בכמה מן הצדדים האפלים יותר של השאלות שעולות בו, אולי בשל הפנייה הברורה לקהל ילדים. למשל, ואיטיטי מדלג בחינניות על התמודדות כנה עם האפשרות שמי שאנחנו אוהבים מנצל אותנו או לא ראוי לאהבה שלנו – למרות שהאפשרות הכואבת הזאת מוצעת בסרט והיא שהשחיתה את גור שוחט האלים. הוא לא עוסק בציפייה לגמול, שמאפיינת כמה מהדמויות בסרט. לא מדובר בבחינות תמטיות זרות לסרט אלא בכאלה שקיימות בו במובלע וזוכות להתעלמות.

גם כמה מן המוקדים הרגשיים הכואבים של הסרט לא מפותחים מעבר למס שפתיים זריז, כמו הפחד מהסרטן של ג׳יין והסכנה לילדים החטופים. הגסיסה של ג׳יין הופכת לחוויית המוות הכי אמיתית ביקום של מארוול שבו מוות אף פעם לא היה הסוף, אבל היא עדיין חסרה עומק רגשי שישתווה לרמה שבה ואיטיטי עוסק באקשן ובהומור. בכל פעם שהיא מוזכרת, מהר מאוד תגיע הסחת דעת שתחזיר אותנו למחוזות הכיף, אבל זה חבל כי פתיחה של הרגשות האלה ואיך הם משפיעים על הדמויות היתה יכולה להעצים בהרבה את האפקט של הסרט.

האיחוד של תור וג׳יין אמנם מחזיר את נטלי פורטמן לתפקיד כמעט עשור לאחר הופעתה הקודמת, אבל הקאמבק הבולט והססגוני ביותר בסרט הוא חזרתו של כריסטיאן בייל לסרטי גיבורי העל. עשור חלף מאז שבייל גילם לאחרונה את באטמן בטרילוגיה הנערצת של כריסטופר נולאן, ועכשיו הוא נכנס לנעליים של הנבל. ההופעה המרעננת שלו מצדיקה את ביטול המראה החייזרי של גור מהקומיקס לטובת נבל שהוא בסופו של דבר אדם בכותונת נזירית לבנה. ולא רק שגור של בייל לא נראה כמו מפלצת משעממת של אפקטים ממוחשבים, אלא שהוא גם כתוב כמניאק פסיכופת שמסתמך על מח הרבה יותר מאשר כח. הוא לא כל כך מרביץ, דוקר, תוקף, ויורה אלא דווקא חוטף, חוקר באיומים, ומטמין מלכודות לגיבורים. כך הוא הופך הקלות לאחד הנבלים הכי טובים של מארוול, בטח ובטח בהשוואה להיצע שאחרי תאנוס.

בסופו של דבר, "תור: אהבה ורעם" הוא ממתק שמחפש את הצופים עם הבהלה לסוכר שיתענגו ממנו. יש לו את כל הקלפים בשרוול להציע, גם אם את הקשים והנפיצים שבהם הוא משאיר בחפיסה, כי הוא מספיק "קטן" כדי לאפשר לעצמו את זה. נדמה שלשם תמשיך לעוף הספינה רתומת העזים של תור וטאיקה ואיטיטי – לא רק תור נפטר בפרקים האחרונים מהיוהרה והחשיבות העצמית שמילאה אותו, גם הסרטים שהתחילו כמחזה שייקספירי, השילו ממשקלם העודף והפכו לפצצות הומור ציני שלא רוצה, ואולי לא יכול, לעצור את הבדיחה.

שתפו את המאמר

Share on facebook
Share on whatsapp
Share on email