"האדם הגרוע בעולם" חותם מסע של התבגרות וחיפוש עצמי

Share on facebook
Share on whatsapp
Share on email

סרטו החדש של יואכים טרייר, "האדם הגרוע בעולם" מגיע למסכי הקולנוע בארץ לאחר שקצר שבחים ברחבי העולם. בכורתו נערכה בפסטיבל קאן בשנה שעברה והוא היה מועמד לאוסקר בקטגורית הסרט הזר הטוב ביותר ובקטגורית התסריט המקורי – בה הימצאו של סרט זר, ובוודאי נורווגי, נחשבת לנדירה. הסרט מספר את סיפורה של ג'ולי, שמתקרבת לגיל 30 ומחפשת דרך חדשה בחייה האישיים. ג'ולי נמצאת באי שקט וחיפוש מתמיד – תחילה היא רוצה להיות רופאה, אחר כך פסיכולוגית ואז צלמת. לאחר מספר מערכות יחסים מזדמנות היא פוגשת את אקסל, אמן קומיקס מצליח המבוגר ממנה ב-15 שנה, כשבמהלך הסרט הזוגיות בין השניים עומדת במבחן.

"האדם הגרוע בעולם" מחולק למבנה של 12 פרקים (לצד אפילוג ופרולוג), וקצבי כבר מתחילתו. הוא נע בסגנונו בין קומדיה רומנטית לדרמת התבגרות ויחסים בהיותו מכיל רגעים קומיים הערוכים בקצב מהיר ומלווים בקריינות-על לצד סצנות דיאלוג דרמטיות ממושכות. דמותה של ג'ולי, המגולמת על ידי רנאטה ריינסב המעולה בהופעה קולנועית ממגנטת, מהדהדת לא פעם את דמות הגיבורה ב-"פרנסס הא" של הבמאי נוח באומבך (2012), שבדומה לה גם היא מלאת פנטזיות וחלומות אך מסתרבלת בניסיונותיה להבין את ייעודה. התסריט השנון מספק מבט אירוני על המתרחש בסרט אשר בסגנונו המקורי יוצר חוויה קולנועית מלהיבה שקשה להישאר אדישים כלפיה.

הצפייה בסרט מעוררת עניין גם בבחינתו אל מול שניים מסרטיו הקודמים של טרייר, אותם כתב יחד עם שותפו הקבוע ליצירה, אסקיל ווגט: "שכתוב" (2006) ו-"אוסלו, 31 באוגוסט" (2011), אשר יחד עם "האדם הגרוע בעולם" זכו לכינוי "טרילוגיית אוסלו". ואמנם, על אף כי קווי דמיון מסוימים שעוברים בין הסרטים, נראה כי הסרט הנוכחי אופטימי יותר, והאווירה המלנכולית שליוותה את קודמיו שורה עליו רק במידה מועטה. "שכתוב" עוסק בשני חברים טובים בתחילת שנות ה-20 לחייהם השואפים להיות סופרים מוכרים. הצלחת ספרו של אחד מהם מובילה אותו לניסיון התאבדות ואשפוז במוסד פסיכיאטרי. הסרט נע באופן לא כרונולוגי בסיפור ההתבגרות של זוג החברים ורוח מורבידית מלווה אותו לכל אורכו כאשר בסופו גם הסופר שמשמש כמנטור שלהם מתאבד. "אוסלו, 31 באוגוסט", הסרט האפל מבין השלושה, מחריף עוד יותר את הטון הקודר ובסגנון איטי ומאתגר מתלווה למכור לסמים בן 34 היוצא ליום אחד ממוסד גמילה וממשיך את מסעו להרס עצמי, בהיותו מיואש לחלוטין מיכולתו להשפיע על חייו ולתקן את מערכות היחסים מעברו.

קו מרכזי המקשר בין גיבורי הסרטים בטרילוגיה הוא היותם נמצאים בחיפוש עצמי מתמיד, אך בעוד זה שמוצג בשניים הראשונים גם מוביל להתפרקות, ב"האדם הגרוע בעולם", מסע החיפוש של ג'ולי מוצג ברובו באופן קומי ולא רציני במיוחד. בעוד שבן זוגה אקסל מעוניין להיות הורה, ג'ולי מסתייגת מן הרעיון, והפרק הראשון בסרט מציג את המתחים בין השניים דרך חופשה בה הם מבלים יחד עם חברים של אקסל וילדיהם. בשל החלוקה לפרקים וכן בהצגת הקונפליקט בין בני הזוג דרך אינטראקציות עם זוגות חברים המשקפים את יחסיהם, מתכתב הסרט גם עם "תמונות מחיי נישואין" של אינגמר ברגמן (1973), שטרייר סיפר כי שימש כרפרנס במהלך הכתיבה. הריחוק של ג'ולי בפתיחה מרמז על העתיד לבוא, וכך מציג הפרק השני בסרט את נקודת המפנה הראשונה, בה היא עוזבת אירוע השקת ספר של בן זוגה ומזדמנת למסיבת חתונה ומפגש עם זר אשר מוביל לשינוי בחייה.

אם ב"אוסלו, 31 באוגוסט" השתהה טרייר בהתרחשויות השונות במסעו של הגיבור ברחבי אוסלו והציג סגנון קולנועי ריאליסטי ומתוח, הפעם הוא חוזר לרוח שאפיינה את עבודותיו המוקדמות יותר, בערבוב הזמנים הכרונולוגי וכן בשימוש בטכניקות רפלקסיביות כמו קריינות-על שנכנסת ויוצאת באופן לא קבוע. באחת הסצנות היפות בסרט, המציגה פנטזיה המתארת את משאלת ליבה של ג'ולי, הוא גם משתמש בהקפאת פריים והילוך איטי. בחירה רפלקסיבית נוספת נעשית בחלוקת הסרט לפרקים, כאשר כמה מהם אף יוצאים מסיפור המסגרת ועוסקים, במבט משועשע, באירועים אקטואליים, פמיניזם ומשבר האקלים. הבחירה בצורה הפרגמנטרית מדגישה גם את העיסוק בזמן ובמעגלי החיים דרך הצגה של פרקים העוסקים בהתאהבות, פרידה ומוות.

ההרהור בזמן החולף, שעומד בבסיס הטרילוגיה, מתווך גם דרך דמותו של אקסל אשר בדיאלוגים עם ג'ולי מהרהר ברטרוספקטיבה על הבחירות שעשה בחייו, לעיתים גם כניסיון לשקף לה משהו על חייה. בכך שאת דמותו מגלם השחקן אנדרס דניאלסן לי, המככב בתפקידים הראשיים בשני הסרטים הראשונים בטרילוגיה, נוצר אפקט מצטבר בסרטים המציגים אמנם דמויות שונות, אך כאלו אשר במידה מסוימת מראות גורלות נבדלים של אותו אדם בשלושה עשורי חיים שונים. דמויותיו של דניאל משדרות עמדה פסימית וממורמרת. על כן, דחיקתו הצידה הפעם לטובת ההתמקדות בגיבורה נשית בעלת אלמנט קליל ומשוחרר באופן התנהלותה, מפחיתה מן הכובד הקיומי של גיבוריו הגבריים של טרייר ותורמת ליצירת שינוי הטון בסרט זה. בניגוד אליהם, ג'ולי היא דמות אקטיבית שיצר החיים בוער בה. היא אמנם לא יודעת מה היא רוצה לעשות בדיוק ועובדת בינתיים בחנות ספרים, אך היא בעלת תשוקה מתמדת לשינוי והתפתחות, בין אם מקצועית ובין אם במערכות יחסיה מהן היא תמיד משתעממת כעבור זמן מה.

כבר בתמונת הפתיחה, בה ג'ולי עומדת במרפסת ונופה של אוסלו בשעת השקיעה נשקף ברקע, נראית העיר רומנטית מתמיד, שונה לחלוטין מייצוגה האפל ב-"אוסלו, 31 באוגוסט" המצוין כשלעצמו. בשילוב של פסקול מעולה, מספר "האדם הגרוע בעולם" סיפור התבגרות וחיפוש עצמי של דמות מעוררת הזדהות באופן מקורי ובקצב פופי שחוגג את אמנות הקולנוע. יחד עם ההומור המעולה המשולב בו הוא חושף רובד נוסף בעשייתו המגוונת של אחד מיוצרי הקולנוע המעניינים שפועלים כיום.

שתפו את המאמר

Share on facebook
Share on whatsapp
Share on email