פסע מאושוויץ, האימה מחלחלת לחיי המשפחה הנוחים. "אזור העניין" לופת ומסרב לשחרר

Share on facebook
Share on whatsapp
Share on email

עשור לאחר שהבריק עם "מתחת לעור",  ג׳ונתן גלייזר חוזר עם סרט חדש. התוצאה היא "אזור העניין", שמספק הצצה לחייו של רודולף הס, מפקד אושוויץ, בעת שגר עם משפחתו בבית שגבל בחומת מחנה ההשמדה.

כמו בפעם שעברה, גם "אזור העניין" הוא למעשה עיבוד חופשי לספר (מאת מרטין איימיס) ששואב ממנו את שמו ולא בהכרח יותר מדי מעבר. הסרט עוסק בשגרת חייה של משפחה גרמנית אחת – רודולף, הדוויג וילדיהם. למראית עין, הם סיגלו לעצמם מעין אידיליה: בית נוח עם גינה מוריקה ורחבת ידיים, הנמצאים סמוך לטבע פסטורלי יפהפה. אך מן העבר השני, כאמור, גובל מחנה ההשמדה אושוויץ – ורק החומה הגבוהה חוצצת בין שני המתחמים.

הדמויות הן בני משפחתו של מי שתכנן את ההשמדה השיטתית של מיליוני בני אדם, ולמראית עין, נדמה שהזוועות שמתרחשות מעבר לקיר לא משפיעות עליהם במיוחד. בכך, הסרט בוחר להתמקד כמעט באופן מוחלט לשגרת יומה של משפחת הס, בצל הזוועות הבלתי נתפסות שמתחוללות מעבר לקיר. אך ישנו גם בסיס דרמטי בדמות קידום מקצועי של הס שמאיים על החיים ה״חלומיים״ שבני המשפחה עבדו כל כך קשה כדי להשיג.

המצלמה לעולם לא חוצה את שערי המחנה, ובכך "נחסכים" מאיתנו מראות האימה, אך ללא הרף, קולותיה נשמעים בזמן שהמשפחה חיה את חייה. כך יוצר הפסקול ביטוי קולנועי חזק לדיסוננס בין האנשים לסביבתם והמעשים שלהם הם שותפים. עיצוב הפסקול של ג׳וני ברן והמוזיקה של מיקה לוי (עימם גלייזר שיתף פעולה גם ב״מתחת לעור״) הם מרכיב משמעותי ומוצלח במיוחד באופן שבו הסרט מתווך לנו את החוויה עוכרת השלווה.

גם בתמונה – נוכחים מדי פעם פרטים מסגירים, כמו חומת המחנה, ארובה ממנה מיתמר עשן, וקיטור רכבות המשא המגיעות למחנה. אבל כל זה קורה ברקע – בעוד שבקדמת הפריים אנו רואים את רודולף, הדוויג וילדיהם בחיק ביתם. רגעים קטנים ופשוטים שהיו יכולים להראות תמימים בכל בהקשר אחר, כמו אם המריחה פרחים בגינה יחד עם התינוקת שלה או רמז לאהבת נעורים צעירה בצד הפריים, נעשים מטרידים לפתע כשאנו כצופים לא יכולים לחמוק לרגע מקולות הזוועה, גם אם עבור המשפחה עצמה היא הפכה לשגרה.

חיי המשפחה מוצגים לנו בחלקם הרב בשוטים סטטיים ומרוחקים יחסית שהושגו באמצעות שיטת צילום, בה גלייזר כבר התנסה ב״מתחת לעור״ והמשיך לשכלל כאן, עם הצלם הפולני לוקאש ז׳אל (״אידה״, ״אהבה בימים קרים״) של שימוש במצלמות נסתרות בעיקר ברחבי הלוקיישן. השיטה הזאת, שנתמכת על ידי ההופעות הנטורליסטיות של צוות השחקנים (בהם סנדרה הולר), עוזרת לייצר ריאליזם יוצא דופן בהצגת עולמן של הדמויות והתנהגותן.

אך גלייזר לא עוצר רק בכך, ומדי פעם מבצע לפתע החלטות אסתטיות שמהוות חריגה מפתיעה מהסגנון שביסס – שמובילים לסיום מטלטל ובלתי נשכח, שגם אם ניתן להשוות אותו לסרט או שניים מהמאה הנוכחית, הוא נותר צרוב בתודעה זמן רב לאחר הצפייה. באותם הרגעים במהלך הסרט, במקום התבוננות ריאליסטית מרוחקת גלייזר מציע דימויים רבי משמעות והשפעה על הצופה. גם הכתיבה המינימליסטית ראויה לשבח, וגלייזר מוצא בסיטואציות היומיומיות בטיבן הזדמנות לאבחנות התנהגותיות מדויקות. הסכנה של אובדן בית החלומות מצליחה להוות משענת נרטיבית מתאימה להתבוננות שגלייזר שואף אליה, וגם אם בשולי הדברים – להעשיר את המשמעות המטרידה של אותה היומיומיות והמציאות שלמשפחת הס כה קשה לוותר עליה. גם במסגרת הנרטיבית המינימלית הזו, הוא מוצא הזדמנויות לבחון ספקטרום של תגובות אנושיות לזוועה.

כך נבחנת בסרט מורכבותו של הטבע האנושי, ועד כמה בני אדם מסוגלים לקבל זוועות כמובנות מאליהן – ועד כמה הדבר מכלה את נפשם. גם במהלכן של שיחות חולין אנחנו תמיד מוזכרים כיצד הדחקה מהסוג הזה גובה מחיר נורא. במידה רבה המיקוד אינו בהכרח בהיבט של הדחקת הזוועה רק כהשלכה של הרוע האידיאולוגי, אלא גם כתוצר של תעדוף נוחות חומרית – ובכך להדהד את החברה המערבית בימינו. אולי יהיו צופים שימצאו ב"אזור העניין" אף מידת רלוונטיות לתקופה בה הסרט מופץ כעת בארץ, אך מעבר לכך טמונה בו רלוונטיות לכל עת בעקבות טיב האבחנות והתהיות שגלייזר מנכיח אודות טבע האדם.

"אזור העניין", בגישתו הקולנועית המבריקה ואבחנותיו האנושיות החכמות ומטרידות, ממשיך להדהד רבות לאחר הצפייה, כיצירה יוצאת דופן ועוצמתית במיוחד. הסרט זיכה את גלייזר בהוקרה חסרת תקדים, כולל פרס הגרנד פרי בפסטיבל קאן ופרס האוסקר לסרט הבינלאומי הטוב ביותר. אולי הצליח להגיע לכדי כך בעקבות העיסוק בנושא כה טעון ומושך עניין בקולנוע שהוא השואה, אך בעת הצפייה ניכר שלא נדרשה לשם כך פשרה כלשהי בסגנונו: הוא ממשיך בסרט זה את רעיונותיו האסתטיים הייחודיים ואת עיסוקו במורכבויותיו של הטבע האנושי.

שתפו את המאמר

Share on facebook
Share on whatsapp
Share on email