"עצבני ומהיר" חוזר לפרק חשוב בשוליים של המוזיקה הישראלית

בשלהי שנות ה-90, אמיר שור ועמיר "ג'נגו" רוסיאנו, שני מוזיקאים עצמאיים, הקימו את לייבל המוזיקה העצמאי "פאסט מיוזיק" במטרה ליצור מוזיקה אלטרנטיבית עצמאית שאינה כפופה להחלטות המסחריות והכלכליות של חברות התקליטים הגדולות. שמו של הלייבל נבחר לא בגלל קצב המוזיקה עצמה, אלא בזכות המהירות והתדירות בה הופקו ופורסמו בו אלבומים. היה אפשר להקליט אלבום שלם […]

"אוונטי פופולו" חוגג 35: ריאיון עם הצלם יואב קוש

"אוונטי פופולו", סרטו הראשון של רפי בוקאי, מציג סיפור סוריאליסטי על האודיסאה של חאלד ורסאן, שני חיילים מצרים תועים שמנסים למצוא את דרכם הביתה דרך מדבר סיני, ביומה האחרון של מלחמת ששת הימים. בדרך הם נתקלים בטיפוסים שונים, כמו חייל או"ם מת, רועה־צאן בדואי וצוות טלוויזיה בריטי, עד שלבסוף מוצאים את עצמם מתלווים לחוליית חיילים […]

יחי הבשר החדש! כשמשיכה מינית מתעוררת ב"קראש"

בני אדם מחפשים ריגושים – בין אם זה עבירה על החוק או רכיבה ברכבת הרים, יש משהו אינהרנטי במוח האנושי שמושך אותו לכדי רגעים ששוברים את השגרה הרגועה של חייו ושמים אותו בסיטואציה קיצונית (ועבור כל אחד הגבול הזה משתנה). אך יש קומץ אנשים שזקוקים לכמות אדרנלין גדולה יותר – שמוצאים ריגוש גדול יותר מאסונות, […]

חוזרים למטריקס: כל מה שצריך לדעת על הטרילוגיה ששינתה את הוליווד

בסוף השבוע הקרוב, כמעט שני עשורים לאחר שנחתמה טרילוגיית הסרטים המיתולוגית המקורית, סרט ההמשך "מטריקס: התחייה" מגיע לבתי הקולנוע. יש סיבות להתרגשות: הטריילר נראה מבטיח, ורוב הצוות המקורי האמון על הטרילוגיה המקורית חוזר – ביניהם לנה וושובסקי כתסריטאית ובמאית (הפעם בלי אחותה לילי), וכמובן השחקנים קיאנו ריבס וקארי אן־מוס, בתור הזוג האלמותי והבלתי נפרד ניאו […]

רובר ברסון יצר סרטים לקומץ מאמינים, אבל שינה את פני הקולנוע לנצח

תוך כדי כתיבת מאמרי למהדורה האחרונה של אוף סקרין, שעסק בהשפעות הקולנוען רובר ברסון על יוצרי קולנוע עכשוויים, הגעתי למסקנה המצערת אך הריאלית: במקרה הטוב, הטקסט יוכל לאכלס רק כמחצית מהיוצרים עליהם רציתי לכתוב. הפספוס הזה הכביד עליי, בעיקר כי אני חושב שרבים מהיוצרות והיוצרים שמצאו את עצמם מחוץ לטקסט המקורי לא זוכים להערכה ראויה […]

ראש בראש בראש: "הדו-קרב האחרון" הוא סרט אבירים לעידן ה־#MeToo – ביקורת סרט

הדו קרב האחרון ביקורת סרט

"הדו קרב האחרון" מתרחש במאה ה־14 של צרפת. סיר ז'אן דה־קרוז' (מאט דיימון) צופה במשך שנים כיצד יריבו ז'אק לה־גריס (אדם דרייבר) מתקדם ועולה בהיררכיית המלוכה, בעיקר בזכות חיבתו של הרוזן פיליפ (בן אפלק), בעוד הוא נדחק לשוליים. היריבות הזאת מגיעה לשיאה לאחר שאשתו של דה־קרוז', מרגריט (ג'ודי קומר) מאשימה את לה־גריס באונס, פרשה שמובילה […]

ההשפעות של רובר ברסון על תנועת הקולנוע האיטי

עם עליית הקולנוע האיטי והפיכתו לאחד הזרמים המהותיים ועיקריים בקולנוע האמנותי העולמי, העשייה המינימליסטית שמאפיינת את סגנון זה קיבלה תהודה מחודשת. הסיבה העיקרית לכך היא האפקטיביות של המינימליזם בקולנוע –אמצעי העשייה הפשוטים יחסית מאפשרים לבמאים עצמאיים, וממדינות בלי תעשייה עשירה ורחבה, ליצור סרטים. בנוסף, יוצרים רבים נאלצים לחשוב על דרכי הבעה אלטרנטיביות כדי לעקוף את […]

שיחה עם יגאל בורשטיין לקראת בכורת סרטו "המיטות שלנו בוערות" בפסטיבל דוקאביב

לא מפתיע לגלות בקורות החיים של היוצר יגאל בורשטיין שאת לימודיו הראשונים עשה בעולמות המתמטיקה והפילוסופיה, לפני שפנה לאומנות הקולנוע. כפי שניתן לראות מסרטיו הרבים, זוהי בעיקר מלאכת המחשבה הפילוסופית שמניעה את יצירותיו, הכוללות בין היתר עיבודים ושילובים ניסויניים לטקסטים של הוגים וכותבים מפורסמים כמו פרנץ קפקא וברוך שפינוזה. אלא שלמרות שסרטיו נמצאים עם רגל […]

גודאר את בלמונדו: אלטר־אגו בשלושה וחצי חלקים

ז'אן לוק גודאר וז'אן פול בלמונדו

לא יהיה זה מופרך לזהות גם בז'אן־פול בלמונדו את האלטר־אגו הקולנועי של גודאר באותן השנים, כמו שז'אן־פייר לאו מזוהה עם פרנסואה טריפו. שלושת הסרטים הארוכים שגודאר צילם עם בלמונדו, "עד כלות הנשימה" (1960), "אישה היא אישה" (1961) ו"פיירו המשוגע" (1965), אמנם מהווים פחות מחצי מההספק של גודאר בשנות ה־60, אך הם משקפים היטב את הקולנוע שלו בעשור זה.

קולות רחוקים: זיכרון אישי בקולנוע של טרנס דיוויס

לילה של יום ארוך The Long Day Closes

האם צפייה בסרטים יכולה להפוך לזיכרון אישי שלנו? ואיך אפשר לבטא זכרונות אלו חזרה באמצעות הקולנוע עצמו? הבמאי הבריטי טרנס דיוויס מבקש להעביר את הצופים בסרטיו חוויה ייחודית לקולנוע – לחוות ביחד איתו זיכרונות משנותיו המעצבות כילד וכנער. דיוויס משלב בין מציאות נוקשה לבין חלומות ופנטזיות, דרכם הוא מכניס את הצופה לתוך חוויה ששוברת את […]

להתראות, בתי קולנוע? תחושה של סוף בסרטיו של טסאי מינג ליאנג

במבט על היסטוריית הקולנוע ניתן למנות מספר סרטים שהרעיונות שהביעו נתפסו כמופרכים ורק עם הזמן, התגלו כניבוי קרוב של המציאות – סרטים שמצליחים להקדים את העולם בו הם נוצרים. עם התפשטות וירוס הקורונה, הסגר הביתי וסגירת בתי-הקולנוע הנגזרים ממנה, עלה לראשי שמו של במאי אחד – ושניים מסרטיו: החור (1998) ו-היה שלום, דרגון אין (2003) […]

לאכול את המרק או לצלם אותו: מחשבות על "יומן" וראיון עם יעל פרלוב

טקסט מיוחד על "יומן" של דוד פרלוב בליווי ראיון עם העורכת יעל פרלוב, לכבוד עלייתו של "יומן" לסטרימינג. מחשבות על יומן "לאכול את המרק או לצלם אותו?" – שאלה זו, מתוך יצירת המופת יומן של דוד פרלוב, הפכה לאחד הציטוטים הידועים בקולנוע הישראלי. התהייה התיעודית האם להיות נוכח במציאות כמשתתף פעיל או לקחת צעד אחורה […]

התחזות קולנועית: אמת ושקר בין תיעוד ובידיון בסרטים "שאר בשר" ו"המתחזה"

בעולם הקולנוע זה כבר לא מפתיע למצוא שני סרטים שונים עם אותו הרעיון, ולא פעם קורה שבהוליווד מופקים שני סרטים דומים באותה השנה. גם לא נדיר לצפות בסרט עלילתי המבוסס על סרט דוקומנטרי קודם (למשל על חבל דק הבדיוני על פי איש על חבל התיעודי, וברוכים הבאים לעולם שלי על פי מרוונקול – שניהם של […]

סרטים שלא ניתן לתאר במילים: מצב הקולנוע האסייתי, חלק ב'

זהו חלקו השני של מאמר-כפול הסוקר את מצבו של הקולנוע האסייתי בעשור האחרון. ראשית התמקדתי בצדה המזרחי של היבשת, ובין היתר הצגתי את התוצרת הקולנועית שנפרשת על סגנונות שונים ועל הצלחתה שהגיע לשיא עם זכייתו של פרזיטים הדרום קוריאני בפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר. את פרק זה, המתמקד בדרום ומערב היבשת, אפתח עם התוצרת הקולנועית […]

ז'אנרי, חתרני ורפלקסיבי: מצב הקולנוע האסייתי, חלק א'

היה זה עשור מוצלח ועשיר עבור תעשיות הקולנוע במדינות היבשת האסייתית, שהתחיל עם זכייה של סרט תאילנדי בדקל הזהב ונסגר עם שנתיים רצופות בהן סרטים מאסיה (יפן ודרום קוריאה) זכו גם הם בפרס הגדול. בנוסף בעשור זה היו גם שתי זכיות אסיאתיות באריה הזהב בונציה, חמש זכיות בדב הזהב בברלין, שתי זכיות באוסקר לסרט הזר, […]