״הדחף הגבוה של דניאל אויערבאך זה להיות בעתיד בלי לרמוס את העבר״ – ראיון עם דוד וולך

16 שנים חלפו מאז שסרטו הראשון של דוד וולך, ״חופשת קיץ״, הדהים את המבקרים ואת הצופים. במשך כל השנים הסקרנות גברה לקראת סרט שני. תמיד אמרו שדוד ״עובד על משהו, לא ברור מה יצא בסוף״. התשובות לכל אלו נענו לאחרונה, עם יציאת סרטו החדש, ״דניאל אויערבך״, לאחר שזכה בפרס הסרט טוב ביותר בפסטיבל הקולנוע ירושלים. […]

בשיא העוצמה, בשיא האיפוק: הלוואי שהיו יותר סרטים כמו "טאר – המנצחת" – ביקורת

באחת הסצנות המוקדמות ב"טאר – המנצחת", מתעורר ויכוח סוער על הקאנון המוזיקלי. לידיה טאר (בגילומה המופתי של קייט בלאנשט), אחת המנצחות הכי מצליחות ומעוטרות בעולם, מגיעה להעביר כיתת אמן אורחת בבית הספר המפורסם ג'וליארד. טאר מחפשת את הכוונה בבחירת היצירה שהוצגה לה ומתווכחת עם התלמיד.ה – שמזדהה כפאנג'נדר וכשחור.ה – על סירובו לנגן יצירות קאנוניות […]

"העיסוק באמנות לא ישפר לך את החיים" – ריאיון עם במאי "מחר כבר עבר"

מחר כבר עבר צ'רלי מגירה בועז גולדברג

צ'רלי מגירה תמיד ישאר אניגמה. הפער בין האדם האמיתי – גבי אבודרהם – לבין הדמות שאותה הוא המציא הלך ונעלם ככל שצ׳רלי התפרסם, עד מותו המפתיע בברלין. סביב צ'רלי נוצרה הילה מסתורית שקשה לפענח אבל קל להתאהב בה, בדיוק כמו במוזיקה הייחודית שלו. אחד החברים הטובים של גבי, עוד בטרם עשה את השינוי לצ'רלי, הוא […]

במאי "הקתדרלה" מנסה לא ליפול למלכודות הקולנוע האמנותי, ומצליח – ריאיון

סרטו החדש של ריקי ד׳אמברוז, ״הקתדרלה״, הופק בתקציב זעום לאחר שזכה ב־200 אלף דולר בחממה מיוחדת של פסטיבל ונציה היוקרתי להפקת סרטים דלי תקציב. עם ״הקתדרלה״ חוזר הבמאי הניו־יורקי אל עברו המשפחתי ובוחן היחסים המתפתחים, נבנים ומתפרקים, בין בני המשפחה לאורך עשורים. אך הסגנון חמור הסבר והמינימליסטי של ד׳אמברוז מייצר הזרה אשר חותרת תחת כל […]

״אם אתה לא מרגיש על הסט שקורה משהו, זאת בעיה״: אורית פוקס־רותם על "סינמה סבאיא"

בגיל 19 עבדתי במכולת ליד הבית כדי להרוויח קצת כסף כיס. מנהל המכולת, אבי, היה איש נחמד אך גם קשה ורציני, אבל הוא נפתח במיוחד ברגעים שבהם הוא סיפר לי על בתו אורית. אפשר להגיד שהסיפורים הראשונים ששמעתי על צילומים של סרט ישראלי היו כשסיפר לי בהתלהבות על האוכל שהוא סיפק לסט של סרט הגמר […]

"דיוויד בואי: Moonage Daydream" – ביקורת

דיוויד בואי סרט דוקומנטרי

לכאורה, אני קהל היעד של "דיוויד בואי: Moonage Daydream". כמו רבים אחרים, דיוויד בואי הוא אחד האמנים האהובים עליי והיתה לו השפעה מהותית על האהבה שלי למוסיקה. ואכן, סרטו החדש של ברט מורגן מזמין את הצופים למבט מחודש על מי שהיה אחד הכוכבים הכי גדולים שידע עולם המוזיקה, דמות מוזיקלית שמעמדה ההיסטורי מוכר לכל, והאיש […]

קצב של עיר: אורבניות יוצאת משליטה בסרטי הסימפוניה העירונית

אחד הז'אנרים המוקדמים בקולנוע שהתמקד במרחב היה ז'אנר סרטי הסימפוניה העירונית. סרטים אלו נוצרו בעיקר בשנות ה-20 של המאה הקודמת ובחנו את המרחב העירוני מזריחת החמה ועד לשקיעתה. הם תיארו את המרחב העירוני בכללותו, וכן התמקדו גם במאפיינים השונים המתקיימים ופועלים בתוכו  – דרך תושביו, מקומות העבודה ואזורי הבילוי והמחייה השונים שלהם. במבט עכשווי, רוב […]

"עצבני ומהיר" חוזר לפרק חשוב בשוליים של המוזיקה הישראלית

בשלהי שנות ה-90, אמיר שור ועמיר "ג'נגו" רוסיאנו, שני מוזיקאים עצמאיים, הקימו את הלייבל העצמאי "פאסט מיוזיק" במטרה ליצור מוזיקה אלטרנטיבית עצמאית שאינה כפופה להחלטות המסחריות והכלכליות של חברות התקליטים הגדולות. שמו של הלייבל נבחר לא בגלל קצב המוזיקה עצמה, אלא בזכות המהירות והתדירות בה הופקו ופורסמו בו אלבומים. היה אפשר להקליט אלבום שלם בימים […]

"אוונטי פופולו" חוגג 35: ריאיון עם הצלם יואב קוש

"אוונטי פופולו", סרטו הראשון של רפי בוקאי, מציג סיפור סוריאליסטי על האודיסאה של חאלד ורסאן, שני חיילים מצרים תועים שמנסים למצוא את דרכם הביתה דרך מדבר סיני, ביומה האחרון של מלחמת ששת הימים. בדרך הם נתקלים בטיפוסים שונים, כמו חייל או"ם מת, רועה־צאן בדואי וצוות טלוויזיה בריטי, עד שלבסוף מוצאים את עצמם מתלווים לחוליית חיילים […]

יחי הבשר החדש! כשמשיכה מינית מתעוררת ב"קראש"

בני אדם מחפשים ריגושים – בין אם זה עבירה על החוק או רכיבה ברכבת הרים, יש משהו אינהרנטי במוח האנושי שמושך אותו לכדי רגעים ששוברים את השגרה הרגועה של חייו ושמים אותו בסיטואציה קיצונית (ועבור כל אחד הגבול הזה משתנה). אך יש קומץ אנשים שזקוקים לכמות אדרנלין גדולה יותר – שמוצאים ריגוש גדול יותר מאסונות, […]

חוזרים למטריקס: כל מה שצריך לדעת על הטרילוגיה ששינתה את הוליווד

בסוף השבוע הקרוב, כמעט שני עשורים לאחר שנחתמה טרילוגיית הסרטים המיתולוגית המקורית, סרט ההמשך "מטריקס: התחייה" מגיע לבתי הקולנוע. יש סיבות להתרגשות: הטריילר נראה מבטיח, ורוב הצוות המקורי האמון על הטרילוגיה המקורית חוזר – ביניהם לנה וושובסקי כתסריטאית ובמאית (הפעם בלי אחותה לילי), וכמובן השחקנים קיאנו ריבס וקארי אן־מוס, בתור הזוג האלמותי והבלתי נפרד ניאו […]

רובר ברסון יצר סרטים לקומץ מאמינים, אבל שינה את פני הקולנוע לנצח

תוך כדי כתיבת מאמרי למהדורה האחרונה של אוף סקרין, שעסק בהשפעות הקולנוען רובר ברסון על יוצרי קולנוע עכשוויים, הגעתי למסקנה המצערת אך הריאלית: במקרה הטוב, הטקסט יוכל לאכלס רק כמחצית מהיוצרים עליהם רציתי לכתוב. הפספוס הזה הכביד עליי, בעיקר כי אני חושב שרבים מהיוצרות והיוצרים שמצאו את עצמם מחוץ לטקסט המקורי לא זוכים להערכה ראויה […]

ראש בראש בראש: "הדו-קרב האחרון" הוא סרט אבירים לעידן ה־#MeToo – ביקורת סרט

הדו קרב האחרון ביקורת סרט

"הדו קרב האחרון" מתרחש במאה ה־14 של צרפת. סיר ז'אן דה־קרוז' (מאט דיימון) צופה במשך שנים כיצד יריבו ז'אק לה־גריס (אדם דרייבר) מתקדם ועולה בהיררכיית המלוכה, בעיקר בזכות חיבתו של הרוזן פיליפ (בן אפלק), בעוד הוא נדחק לשוליים. היריבות הזאת מגיעה לשיאה לאחר שאשתו של דה־קרוז', מרגריט (ג'ודי קומר) מאשימה את לה־גריס באונס, פרשה שמובילה […]

ההשפעות של רובר ברסון על תנועת הקולנוע האיטי

עם עליית הקולנוע האיטי והפיכתו לאחד הזרמים המהותיים ועיקריים בקולנוע האמנותי העולמי, העשייה המינימליסטית שמאפיינת את סגנון זה קיבלה תהודה מחודשת. הסיבה העיקרית לכך היא האפקטיביות של המינימליזם בקולנוע –אמצעי העשייה הפשוטים יחסית מאפשרים לבמאים עצמאיים, וממדינות בלי תעשייה עשירה ורחבה, ליצור סרטים. בנוסף, יוצרים רבים נאלצים לחשוב על דרכי הבעה אלטרנטיביות כדי לעקוף את […]

שיחה עם יגאל בורשטיין לקראת בכורת סרטו "המיטות שלנו בוערות" בפסטיבל דוקאביב

לא מפתיע לגלות בקורות החיים של היוצר יגאל בורשטיין שאת לימודיו הראשונים עשה בעולמות המתמטיקה והפילוסופיה, לפני שפנה לאומנות הקולנוע. כפי שניתן לראות מסרטיו הרבים, זוהי בעיקר מלאכת המחשבה הפילוסופית שמניעה את יצירותיו, הכוללות בין היתר עיבודים ושילובים ניסויניים לטקסטים של הוגים וכותבים מפורסמים כמו פרנץ קפקא וברוך שפינוזה. אלא שלמרות שסרטיו נמצאים עם רגל […]

גודאר את בלמונדו: אלטר־אגו בשלושה וחצי חלקים

ז'אן לוק גודאר וז'אן פול בלמונדו

לא יהיה זה מופרך לזהות גם בז'אן־פול בלמונדו את האלטר־אגו הקולנועי של גודאר באותן השנים, כמו שז'אן־פייר לאו מזוהה עם פרנסואה טריפו. שלושת הסרטים הארוכים שגודאר צילם עם בלמונדו, "עד כלות הנשימה" (1960), "אישה היא אישה" (1961) ו"פיירו המשוגע" (1965), אמנם מהווים פחות מחצי מההספק של גודאר בשנות ה־60, אך הם משקפים היטב את הקולנוע שלו בעשור זה.

קולות רחוקים: זיכרון אישי בקולנוע של טרנס דיוויס

לילה של יום ארוך The Long Day Closes

האם צפייה בסרטים יכולה להפוך לזיכרון אישי שלנו? ואיך אפשר לבטא זכרונות אלו חזרה באמצעות הקולנוע עצמו? הבמאי הבריטי טרנס דיוויס מבקש להעביר את הצופים בסרטיו חוויה ייחודית לקולנוע – לחוות ביחד איתו זיכרונות משנותיו המעצבות כילד וכנער. דיוויס משלב בין מציאות נוקשה לבין חלומות ופנטזיות, דרכם הוא מכניס את הצופה לתוך חוויה ששוברת את […]

להתראות, בתי קולנוע? תחושה של סוף בסרטיו של טסאי מינג ליאנג

במבט על היסטוריית הקולנוע ניתן למנות מספר סרטים שהרעיונות שהביעו נתפסו כמופרכים ורק עם הזמן, התגלו כניבוי קרוב של המציאות – סרטים שמצליחים להקדים את העולם בו הם נוצרים. עם התפשטות וירוס הקורונה, הסגר הביתי וסגירת בתי-הקולנוע הנגזרים ממנה, עלה לראשי שמו של במאי אחד – ושניים מסרטיו: החור (1998) ו-היה שלום, דרגון אין (2003) […]