ההשפעות של רובר ברסון על תנועת הקולנוע האיטי

עם עליית הקולנוע האיטי והפיכתו לאחד הזרמים המהותיים ועיקריים בקולנוע האמנותי העולמי, העשייה המינימליסטית שמאפיינת את סגנון זה קיבלה תהודה מחודשת. הסיבה העיקרית לכך היא האפקטיביות של המינימליזם בקולנוע –אמצעי העשייה הפשוטים יחסית מאפשרים לבמאים עצמאיים, וממדינות בלי תעשייה עשירה ורחבה, ליצור סרטים. בנוסף, יוצרים רבים נאלצים לחשוב על דרכי הבעה אלטרנטיביות כדי לעקוף את […]

שיחה עם יגאל בורשטיין לקראת בכורת סרטו "המיטות שלנו בוערות" בפסטיבל דוקאביב

לא מפתיע לגלות בקורות החיים של היוצר יגאל בורשטיין שאת לימודיו הראשונים עשה בעולמות המתמטיקה והפילוסופיה, לפני שפנה לאומנות הקולנוע. כפי שניתן לראות מסרטיו הרבים, זוהי בעיקר מלאכת המחשבה הפילוסופית שמניעה את יצירותיו, הכוללות בין היתר עיבודים ושילובים ניסויניים לטקסטים של הוגים וכותבים מפורסמים כמו פרנץ קפקא וברוך שפינוזה. אלא שלמרות שסרטיו נמצאים עם רגל […]

גודאר את בלמונדו: אלטר־אגו בשלושה וחצי חלקים

ז'אן לוק גודאר וז'אן פול בלמונדו

לא יהיה זה מופרך לזהות גם בז'אן־פול בלמונדו את האלטר־אגו הקולנועי של גודאר באותן השנים, כמו שז'אן־פייר לאו מזוהה עם פרנסואה טריפו. שלושת הסרטים הארוכים שגודאר צילם עם בלמונדו, "עד כלות הנשימה" (1960), "אישה היא אישה" (1961) ו"פיירו המשוגע" (1965), אמנם מהווים פחות מחצי מההספק של גודאר בשנות ה־60, אך הם משקפים היטב את הקולנוע שלו בעשור זה.

קולות רחוקים: זיכרון אישי בקולנוע של טרנס דיוויס

לילה של יום ארוך The Long Day Closes

האם צפייה בסרטים יכולה להפוך לזיכרון אישי שלנו? ואיך אפשר לבטא זכרונות אלו חזרה באמצעות הקולנוע עצמו? הבמאי הבריטי טרנס דיוויס מבקש להעביר את הצופים בסרטיו חוויה ייחודית לקולנוע – לחוות ביחד איתו זיכרונות משנותיו המעצבות כילד וכנער. דיוויס משלב בין מציאות נוקשה לבין חלומות ופנטזיות, דרכם הוא מכניס את הצופה לתוך חוויה ששוברת את […]

להתראות, בתי קולנוע? תחושה של סוף בסרטיו של טסאי מינג ליאנג

במבט על היסטוריית הקולנוע ניתן למנות מספר סרטים שהרעיונות שהביעו נתפסו כמופרכים ורק עם הזמן, התגלו כניבוי קרוב של המציאות – סרטים שמצליחים להקדים את העולם בו הם נוצרים. עם התפשטות וירוס הקורונה, הסגר הביתי וסגירת בתי-הקולנוע הנגזרים ממנה, עלה לראשי שמו של במאי אחד – ושניים מסרטיו: החור (1998) ו-היה שלום, דרגון אין (2003) […]

לאכול את המרק או לצלם אותו: מחשבות על "יומן" וראיון עם יעל פרלוב

טקסט מיוחד על "יומן" של דוד פרלוב בליווי ראיון עם העורכת יעל פרלוב, לכבוד עלייתו של "יומן" לסטרימינג. מחשבות על יומן "לאכול את המרק או לצלם אותו?" – שאלה זו, מתוך יצירת המופת יומן של דוד פרלוב, הפכה לאחד הציטוטים הידועים בקולנוע הישראלי. התהייה התיעודית האם להיות נוכח במציאות כמשתתף פעיל או לקחת צעד אחורה […]

התחזות קולנועית: אמת ושקר בין תיעוד ובידיון בסרטים "שאר בשר" ו"המתחזה"

בעולם הקולנוע זה כבר לא מפתיע למצוא שני סרטים שונים עם אותו הרעיון, ולא פעם קורה שבהוליווד מופקים שני סרטים דומים באותה השנה. גם לא נדיר לצפות בסרט עלילתי המבוסס על סרט דוקומנטרי קודם (למשל על חבל דק הבדיוני על פי איש על חבל התיעודי, וברוכים הבאים לעולם שלי על פי מרוונקול – שניהם של […]

סרטים שלא ניתן לתאר במילים: מצב הקולנוע האסייתי, חלק ב'

זהו חלקו השני של מאמר-כפול הסוקר את מצבו של הקולנוע האסייתי בעשור האחרון. ראשית התמקדתי בצדה המזרחי של היבשת, ובין היתר הצגתי את התוצרת הקולנועית שנפרשת על סגנונות שונים ועל הצלחתה שהגיע לשיא עם זכייתו של פרזיטים הדרום קוריאני בפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר. את פרק זה, המתמקד בדרום ומערב היבשת, אפתח עם התוצרת הקולנועית […]

ז'אנרי, חתרני ורפלקסיבי: מצב הקולנוע האסייתי, חלק א'

היה זה עשור מוצלח ועשיר עבור תעשיות הקולנוע במדינות היבשת האסייתית, שהתחיל עם זכייה של סרט תאילנדי בדקל הזהב ונסגר עם שנתיים רצופות בהן סרטים מאסיה (יפן ודרום קוריאה) זכו גם הם בפרס הגדול. בנוסף בעשור זה היו גם שתי זכיות אסיאתיות באריה הזהב בונציה, חמש זכיות בדב הזהב בברלין, שתי זכיות באוסקר לסרט הזר, […]