צבע

ב־1974, בעת ביקור במוזיאון הטייט, נתקל הבמאי דרק ג'רמן ביצירתו של איב קליין – IKB 79. היצירה הייתה אחת מתוך סדרה של קרוב למאתיים ציורים מונוכרומטיים המציגים גוון ייחודי של כחול עז,

כשצפיתי בפעם הראשונה ב-M (הרוצחים בנינו), סרטו הקלאסי של פריץ לאנג משנת 1931, הופתעתי לגלות כי הסרט הישן שצולם בשחור-לבן, כולל בתוכו צבע. הסרט מספר על מרדפה של חברה אלימה אחר רוצח

מישהו חכם שאיני זוכרת את שמו אמר לי פעם שאדום זה הצבע הכי בולט בטבע. אני לא יודעת אם זו אמת מוחלטת ואני לא זוכרת את שמו כדי לוודא, אבל זה בהחלט

מעט אחרי חצות, זוג הבורגנים מריאן ויוהן מסדר את כלי המטבח בביתו לאחר שאירח זוג חברים למפגש רווי אלכוהול, שיצא משליטה בריב מוחצן של האורחים. במהלך ההסידורים, מריאנה שואלת: "אתה מאמין ששני

לאחרונה התחלתי לצפות בכל הסרטים של אלפרד היצ'קוק, מהאחרון לראשון. המבט הכרונולוגי ההפוך הזמין אותי לבחון מחדש את סגנונו של אחד הבמאים המוערכים בתולדות הקולנוע. רבים לא יודעים שסרטים מוכרים ואהובים כמו "ורטיגו"

הקולנוע הישראלי החדש, בעיקר בשני העשורים האחרונים, הולך ונהיה אסתטי ומסוגנן יותר ויותר, בניגוד לרבים מהסרטים שהופקו בארץ בעשורים שלפני כן. הופעתם של סרטים בז׳אנרים חדשים שלא נראו בעבר בקולנוע המקומי כמעט

העיסוק בצבע לא היה מאז ומעולם אחד המרכיבים היסודיים ביצירה קולנועית. להיפך. כמו התפתחויות אחרות, מהפסקול (שהומצא, בגדול, ב־1927 ב"זמר הג'אז") ועד לגרפיקה הממוחשבת (ע"ע "פארק היורה"), גם הצבע הוא חידוש טכנולוגי