"בנפשם": הסדרה החדשה שמגלה את עולמם הפנימי של שישה מתמודדי נפש היא הישג נוסף לשידור הציבורי

מאז הקמתו, "כאן – תאגיד השידור הציבורי" מייצר אינספור תכנים דוקומנטריים שמספרים לנו על המתרחש סביבנו, רבים מהם מופצים ישירות במרחב הדיגיטלי, כמו סרטוני דוקותיים. מעבר לכך שהרמה של התוכן מציבה רף גבוה של יצירה קולנועית, היא גם מציבה רף גבוה של מחויבות חברתית ומוסרית. סדרה חדשה ממשיכה את העלייה ברמה של שני אספקטים אלו […]

עומדים בקריטריון: למה הוצאות הסרטים הביתיות עדיין רלוונטיות בימינו?

בשנים האחרונות עולם הוצאות הבלו ריי נועד באופן כמעט מוחלט לסיניפילים ואספנים כבדים. הוצאות מוכרות יותר או פחות כמו קריטריון ומאסטרס אוף סינמה (Masters of Cinema) ממשיכות לפעול במלוא כוחן עם הוצאות נהדרות, אך הן כבר ממזמן אינן הפלטפורמה העיקרית לגילויים קולנועיים מרחיבים. ישנן עומס של הוצאות בלתי נגמרות כשלרוב כל חברת הפצה מקדישה את […]

5 סרטים של גאס ואן סנט: כך תתכוננו למפגש עם הבמאי

גאס ואן סנט כיתת אמן אלפנט

איידהו שלי (1992)My Own Private Idaho סרט הפריצה של גאס ואן סנט הוא דוגמה זוהרת ומרשימה לכמה מהתופעות הקולנועיות המשמעותיות של שנות התשעים. הוא נציג משובח של עליית הקולנוע העצמאי, שהזרימה דם חדש בעורקי הוליווד בדמותם של אוטרים חדשים. הוא חבר כבוד בגל הקולנוע הקווירי החדש, שיקבל לראשונה שם והגדרה שנה אחרי יציאת הסרט. הוא […]

האם "מולאן" החדש הוא השתקפות מטושטשת של המקור?

סין בסכנה! צבא פולשים ניצב בגבולה ומתחיל לנוע לעבר עיר הבירה. כתגובה דורש הקיסר מכל משפחה לשלוח גבר אחד לצבא ההגנה הסיני. מולאן, בתו היחידה של גיבור מלחמה וותיק ומבוגר, מחליטה שכדי להציל את אביה מהמלחמה היא תתחפש לגבר ותתגייס במקומו. בחכמה וכישרון מרשימים היא מצליחה לא רק להפוך לחייל מן השורה אלא להיות גיבורת […]

בואו נדבר על הסרט החדש של צ'ארלי קאופמן בנטפליקס

I'm Thinking of Ending Things

במשך נסיעה לא קצרה נחשפים פרטים על כל אחד מבני הזוג ומתגלה חוסר התשוקה ביניהם, וקאופמן מיטיב להעביר את רגש המועקה והתקיעות של בני זוג שמרגישים שסופם קרב ובא. כשהשניים מגיעים אל יעדם, האישה הצעירה פוגשת לראשונה את הוריו המוזרים, המטרידים והמצחיקים של ג'ייק, אשר מגולמים להפליא על־ידי טוני קולט (תורשתי) ודיוויד ת'יוליס (עירום). מה […]

דוקומנטרי עכשיו: מחשבות והמלצות נוספות מפסטיבל דוקאביב 2020

פסטיבל דוקאביב ה־22 ממשיך במלוא הכוח בסלון הביתי ובסטרימינג, עם מיטב הסרטים הדוקומנטרים וגם שידורים מיוחדים ברצועת "דוקולייב" באתר, ביניהם תמצאו את "סלון דוקאביב" בהשתתפותנו. לכבוד כך, אנו ממשיכים עם המלצות ומחשבות נוספות על סרטים שאהבנו מהמגוון המוצע לצפייה השנה. להמלצות ומחשבות נוספות – המלצות ומחשבות: אל תפספסו את הסרטים האלה בפסטיבל דוקאביב אמריקן סקטור […]

המלצות ומחשבות: אל תפספסו את הסרטים האלה בפסטיבל דוקאביב

פסטיבל דוקאביב ה־22 נפתח אתמול, לראשונה אונליין: בהיעדר פעילות בתי הקולנוע, מִשְׁכָּנוֹ של הפסטיבל עבר מכותלי סינמטק תל אביב אל הבית של כל צופה. השמחה על קיום דוקאביב 2020 במהדורה מיוחדת נמהלה בעצב אתמול ביום פתיחתו בעקבות לכתה בטרם עת של מייסדת דוקאביב, אילנה צור, שהקימה מפעל חשוב ומרגש עבור הקולנוע התיעודי בישראל. ההכרחיות של […]

להתראות, בתי קולנוע? תחושה של סוף בסרטיו של טסאי מינג ליאנג

במבט על היסטוריית הקולנוע ניתן למנות מספר סרטים שהרעיונות שהביעו נתפסו כמופרכים ורק עם הזמן, התגלו כניבוי קרוב של המציאות – סרטים שמצליחים להקדים את העולם בו הם נוצרים. עם התפשטות וירוס הקורונה, הסגר הביתי וסגירת בתי-הקולנוע הנגזרים ממנה, עלה לראשי שמו של במאי אחד – ושניים מסרטיו: החור (1998) ו-היה שלום, דרגון אין (2003) […]

הסרט החדש של קלי רייכארדט הוא כולו חלב ודבש: מחשבות על "פרה ראשונה"

כפי שזה נראה, המגפה העולמית לא מאפשרת לנו לשוב לאולמות הקולנוע בעתיד הקרוב לעין. מתוקף כך, יותר ויותר סרטים שהיינו אמורים להיחשף אליהם בישראל דרך פסטיבלים או הקרנות מסחריות, שנדחו עד להודעה חדשה, מופצים באופן מסודר בפלטפורמות השונות המאפשרות צפייה ביתית. זוהי, מבחינתי, חוויה הרחוקה שנות אור מצפייה בסרט באולם קולנוע חשוך, שקט ומלא בצופים. […]

ביקורת של שירה: על חוויית הצפייה ב"סיפורי קנטרברי" של פאזוליני

ב״קץ האוונגרד״, מאמר שפורסם בשנת 1966, תהה פייר פאולו פאזוליני: ״מה לנו ולדיבורים על ׳סמיוטיקה של הקולנוע׳״, ומיד הצהיר: ״יש לעסוק בסמיוטיקה של המציאות!״. שנה מאוחר יותר הרחיב פאזוליני את עמדתו בנוגע לקשר ההדוק בין הקולנוע למציאות כאשר פתח את מאמרו ״להיות זה טבעי?״ כך: ״את הסרט אפשר להבין כ׳מילה ללא שפה׳. ואכן, מרבית הסרטים, […]

מגריזלי מן ועד קצה העולם: שתי השקפות על היחסים בין אדם לטבע

נדמה כי הישרדות, התבודדות ויחסי האדם מול הטבע הם נושאים הממצים היטב תחושות מהתקופה האחרונה. המגפה העולמית וחוסר יציבות – חברתית, כלכלית, פוליטית וגם נפשית – הכריחו אותנו באופן בלתי צפוי להביט פנימה, להתכנס ולחשוב על העולם שסביבנו ומקומנו בתוכו. בעודנו מייחלים לימים יציבים יותר (ולחזרתו של הקולנוע לחיינו), החלה גם תקווה קלושה לשינוי רחב […]

פסיכו חוגג 60: יצירת המופת ששינתה את המבט בקולנוע

לא ניתן לדמיין את ההיסטוריה הקולנועית ואת התרבות הפופולרית בכלל, ללא פסיכו (1960). נכון, האמירה הזו תקפה לרוב הקלאסיקות החשובות והמנותחות עד אין קץ של הבמאי אלפרד היצ'קוק, אך תרומתו והשפעתו של פסיכו הן על קונבנציות של ז'אנר שלם והן על עצם חוויית הצפייה הקולנועית, חורגות אפילו מסרטיו האחרים של המאסטר. החל מסצנת הרצח במקלחת, שהיא […]

מתחילים מחדש: פתיחות של סרטים שאהבנו

בעקבות המשבר הבריאותי-כלכלי שכפתה על כולנו הקורונה, עולם התרבות בכלל, והקולנוע בפרט, שרויים במצב של קיפאון. כמה יוזמות וירטואליות מעניינות מהוות נקודות אור בחושך הקולנועי המדכא של החודשים האחרונים, אבל שום דבר לא יחליף את האולמות וההקרנות על המסך הגדול, שכולנו כחובבי קולנוע מושבעים מתגעגעים אליהם נורא. בקרוב, כנראה, הקולנוע ישוב לחיינו, עם כמה סרטים […]

לאכול את המרק או לצלם אותו: מחשבות על "יומן" וראיון עם יעל פרלוב

טקסט מיוחד על "יומן" של דוד פרלוב בליווי ראיון עם העורכת יעל פרלוב, לכבוד עלייתו של "יומן" לסטרימינג. מחשבות על יומן "לאכול את המרק או לצלם אותו?" – שאלה זו, מתוך יצירת המופת יומן של דוד פרלוב, הפכה לאחד הציטוטים הידועים בקולנוע הישראלי. התהייה התיעודית האם להיות נוכח במציאות כמשתתף פעיל או לקחת צעד אחורה […]

הפיל שבחדר: מחשבות על ״אפריקה״ של אורן גרנר

הצטרפו להקרנת טרום בכורה וירטואלית של "אפריקה" היום בסינמטק הרצליה: לחצו כאן. אוף סקרין בפייסבוק: לחצו כאן. כמו סרטים ישראלים רבים מהעת האחרונה וכחלק ממה שנראה כגל של ממש בקולנוע המקומי, סרטו הארוך הראשון של אורן גרנר, אפריקה (2019), משלב ומאחה בין הבדיוני והתיעודי – בין הקולנוע והמציאות. אולם, לא מדובר רק ביצירה ייחודית, מורכבת וחריגה […]

"מאמי": צעד קדימה בסגנונה הקולנועי של קרן ידעיה – ביקורת סרט

ברשותכם, אפתח בקביעה נחרצת – "מאמי" הוא אחד מן הסרטים המרשימים ביותר שנוצרו בקולנוע הישראלי. מעטים הסרטים שנוצרו פה המציעים חזון אמנותי כל כך שונה, ייחודי ושאפתני כמוהו, וההישג מתבהר עוד יותר בהסתכלות רחבה על מכלול יצירתה של הבמאית קרן ידעיה. כידוע, מאמי הוא עיבוד לאופרת הרוק המפורסמת של הלל מיטלפונקט משנות השמונים. שירי ההצגה […]

נכתב ברוח: תפקידים וביטויים שונים של משב הרוח בקולנוע

כביטוי של מצב רגשי או קיומי, כרמיזה לנוכחות מטאפיזית או כאמצעי פשוט לקידום העלילה – רוחות השמיים והסערות ממלאות תפקיד אסתטי ותמטי חשוב בלא מעט יצירות קולנוע. יש סרטים שלא ניתן לדמיין ללא הרוח הנושבת בהם – כזו שנחרטת בזיכרון, בדומה לנוף יוצא דופן או לדמות בעלת מראה חריג. את המשיכה של הקולנוע אל הרוח, […]

קולנוע בימי קורונה: הסרטים שישמרו על השפיות שלכם בזמן בידוד וסגר

תמונה מתוך היא. גבר בודד יושב במיטה, מחזיק את הטלפון שלו.

"למדו לאהוב את הבדידות… להיות יותר לבד עם עצמנו. הבעיה של אנשים צעירים היא מעשים רועשים ואלימים כדי לא להרגיש בודדים. וזה דבר עצוב". מילותיו של הקולנוען הדגול אנדריי טרקובסקי מהדהדות בתקופת בידוד חברתי וסדר של ימי קורונה. כשבכל זאת רוצים לברוח מלהיות "לבד עם עצמנו" – תמיד אפשר להיות לבד עם סרטים! ברשימה זו […]

סרטים שלא ניתן לתאר במילים: מצב הקולנוע האסייתי, חלק ב'

זהו חלקו השני של מאמר-כפול הסוקר את מצבו של הקולנוע האסייתי בעשור האחרון. ראשית התמקדתי בצדה המזרחי של היבשת, ובין היתר הצגתי את התוצרת הקולנועית שנפרשת על סגנונות שונים ועל הצלחתה שהגיע לשיא עם זכייתו של פרזיטים הדרום קוריאני בפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר. את פרק זה, המתמקד בדרום ומערב היבשת, אפתח עם התוצרת הקולנועית […]