שער מס 3

מעבר לגבול​

מהדורה מס' 4

בעריכת גולי דולב השילוני

Share on facebook
Share on whatsapp
Share on email
הקולנוע תמיד נוצר בתווך מסוים – לשוני, גיאוגרפי, תרבותי. המשאבים הרבים הכרוכים ביצירת סוג זה של אמנות הופכים את תלות הסרטים במצע עליו הם מתבססים לגדולה במיוחד. בתוך כך, גיליון זה של אופסקרין מוקדש לסרטים ולבמאים שמגלמים שבר בין היצירה למקום – במאי שהיגר, ייצוג פליטים וסרט על זרות הם רק חלק מביטויי השבר הנידונים בו. הנושא הפעם הוא "מעבר לגבול": איך חוצים אותו? איפה הוא עובר? מה מסתתר לאחריו, ובאילו מטענים – כלכליים, לאומיים, היסטוריים – הוא כרוך? באסופה זו נבקש להציג פערים בין אדם לתבנית נוף מולדתו, לעיתים מכוונים וחיוביים, לעיתים כפויים וקשים, ואת הפירות הקולנועיים שצמחו מאדמה פורייה זו.

מאמרים

מילים נרדפות

מירי רגב חתמה על הרבה הצהרות תמוהות לאורך השנים, אבל בבואה להגיב על זכייתו של "מילים נרדפות" בפרס דב הזהב של פסטיבל ברלין היא התעלתה על עצמה. "זו עדות נוספת להצלחת הקולנוע

חתונה בגליל

הבמאי הפלסטיני מישל חלייפי נולד בנצרת בשנת 1950 והיגר לבלגיה ב-1970, שם למד קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון. ב-1980 ביים את סרטו הראשון. אני רואה בסרטיו ביטויים ודימויים רבים של גלות וזיכרון, השמורים ליוצרים

ניכור וזרות באמריקה: על ״זרים״ של ג׳ים ג׳רמוש ו״חדשות מהבית״ של שנטל אקרמן

שני הסרטים אליהם אתייחס – זרים (1984) וחדשות מהבית (1977) – מציגים את ארצות-הברית, המקום אליו מגיעים המהגרים מלאי התקוות, כמקום מנוכר, אכזרי, מוזנח וריקני. אופן ייצוג זה, שבשני הסרטים מיוחס בעיקר לעיר

קופיפי כל העולם התאחדו!

לפני שאתחיל את הדיון בסרט !Monkeys, Go Home משנת 1967, ברצוני לצאת בהצהרה ובהתנצלות בנוגע לכתבות הקודמות אשר כתבתי באתר זה. בשלוש הכתבות הקודמות שיבחתי והכתרתי את הסרטים את Schlock, את Godzilla

עם רגל אחת באוויר: דימוי הפליטים בסרטו של תיאו אנגלופולוס "על רגל אחת"

הבמאי היווני תיאו אנגלופולוס, מגדולי הבמאים האירופיים, ידוע בסרטיו הארוכים והאלגוריים. בין סימני ההיכר שלו נמנים שוטים ארוכים וייחודיים ועלילה בה דמויות די שטוחות משמשות כמצע לבחינת דימויים וסמלים שונים, לעיתים חברתיים-היסטוריים,