גולי דולב השילוני, Author at אוף סקרין

עדיף לחזור לארכיון: אפילו הלן מירן לא מצליחה להציל את "גולדה"

"גולדה", הביוגרפיה הקולנועית המדוברת על גולדה מאיר שתגיע לבתי הקולנוע בהמשך השנה, פתחה אמש את פסטיבל ירושלים בנוכחות הבמאי גיא נתיב והשחקנית הבריטית הלן מירן, שמגלמת בסרט הביוגרפי את ראש הממשלה הרביעית של מדינת ישראל בימים הקריטיים של פרוץ מלחמת יום הכיפורים. רשמית, "גולדה" הוא סרט בריטי – אך ביים אותו במאי ישראלי, משחקים בו […]

״אסטרואיד סיטי״: ווס אנדרסון משחק עם הזמן ועם החלל

כמו בכל סרט חדש של ווס אנדרסון כך גם הפעם התעוררה בי ציפייה לסרט מושלם, מתוך איזו אידאליזציה של העבר הקולנועי של מי שאכן ביים יצירות מופת כמו "משפחת טננבאום" ו"מר שועל המהולל". את הסרטים הטובים פחות – "רכבת לדארג'ילינג", למשל – אני לרוב שוכח, ונראה לי שאני לא היחיד. לכן, אולי זה לא מפתיע […]

קולנוע שותק ורועם: איך פתאום התחלתי לאהוב סרטים אילמים?

לפני מאה שנה הסתובב בברית-המועצות במאי משוגע אחד, שכל-כך אהב קולנוע עד שהוא שינה בשבילו את השם. הוא נולד עם איזה שם ביידיש, אבל זרק את היהדות והמסורת לטובת הקומוניזם והקדמה, וקרא לעצמו דז'יגה ורטוב: "כיסוי מסתובב" באוקראינית (בערך), כינוי שהתייחס לסלילי מצלמות הקולנוע הישנות. נוסף לסרטים המעולים שהוא ביים, הוא גם היה חלוץ הקולנוע […]

נהג מונית: איראן, מציצנות וצנזורה בסרטים "עשר" ו"טקסי"

המאמר הזה הוא הזמנה לנסיעה בעקבות מרחב עירוני ומרחב יצירה בקולנוע האיראני. חגרו חגורות והכינו את הארנקים, כי אנחנו עולים על שתי מוניות, שמככבות בשני סרטים מיוחדים ואמיצים. במונית הראשונה נוהג במאי גאון אחד, ג'פאר פנאהי, שיצר את סרטו "טקסי" (2015) בחשאי בזמן שהוטל עליו איסור רשמי להפיק סרטים באיראן (איסור שעודנו בתוקף) ואיסור לצאת […]

על פילוסופיה ויקומים מקבילים ב"הכל בכל מקום בבת אחת"

הטקסט הזה הוא לא בדיוק ביקורת. אין טעם שאנסה לשכנע אתכם ש"הכל בכל מקום בבת אחת" הוא סרט נהדר – גם ככה הצופים ומבקרי הקולנוע לא מפסיקים להתלהב ממנו. גם בביקורת שפורסמה כאן אורי יעקובוביץ' הילל את היכולת הנדירה של הסרט לשלב בין מדע בדיוני, דרמה משפחתית ובדיחות רקטליות. אז במקום להמליץ, אציע כמה מפתחות […]

"מישהו יאהב מישהו" הוא כל מה שאני רוצה להיות

מיד אחרי שראיתי את סרטה החדש של הדס בן ארויה, "מישהו יאהב מישהו", הצעתי לכתוב עליו ביקורת. אבל אין ספק שזו לא חכמה גדולה. תל-אביבי, היפסטרי, אפלולי, מהלך על הקו שבין הסליזי לאמנותי – הסרט הזה הוא כל מה שתל אביבים כמוני רוצים להיות. ברור שאמליץ עליו. אז במקום לכתוב עוד ביקורת, גיבשתי בעקבותיו חמש […]

השיטוט לשוליים של ריצ'רד לינקלייטר

היחס של במאי הקולנוע האמריקאי ריצ'רד לינקלייטר אל השוליים הקולנועיים משתנה מסרט לסרט – לפעמים הוא פונה למחוזות אוונגארדיים, ולפעמים הוא יוצר סרטים המוניים. יותר משהוא מתמקם למול השוליים, הוא מפלרטט איתם, והפלרטוט הזה, בו טכניקות שוליים זולגות פנימה והחוצה מהמיינסטרים לפי רצונותיו של במאי בן 60 מטקסס, הוא רק חלק ממה שהופך את לינקלייטר […]

בעיית השפה שעומדת בבסיס האפוס התנ"כי "אגדת חורבן"

"אגדת חורבן", סרטו החדש של גידי דר, רחוק מלהיות מושלם – אך הוא מוכיח שיצירה קולנועית ימנית, דתית ושמרנית יכולה להיות טובה. קודם כל, הסיפור עליו מבוססת העלילה פשוט מרתק: ניסיון הקנאים בירושלים למרוד באימפריה הרומית, שבסופו חרב בית-המקדש השני. זה קצת מוזר לשבת עם הפוך-על-סויה בבית קפה תל אביבי ולתקתק שורות על המרד הגדול, […]

ניכור ששולח חצים ללב – 5 סרטים אהובים של מיכאל הנקה

מיכאל הנקה, אחד הבמאים האהובים עליי, יחגוג יום הולדת 79 בשבוע הבא. בעיניי, סרטיו של הבמאי האוסטרי הם קודם כל איזו נקודת מפגש בין קולנוע אירופי מהוגן ומפואר לאלימות של קולנוע פוסט־מודרני שסוע. בין סצנות של קונצרטים, נשים בעגילים גדולים ושיחות על פילוסופיה – לבין פליטים מוסלמים חסרי כל, עולם טכנולוגי בלי טיפת פרטיות, וזוועות […]

הקוסם מארץ התלת־ממד (אפרופו גודאר)

העיסוק בצבע לא היה מאז ומעולם אחד המרכיבים היסודיים ביצירה קולנועית. להיפך. כמו התפתחויות אחרות, מהפסקול (שהומצא, בגדול, ב־1927 ב"זמר הג'אז") ועד לגרפיקה הממוחשבת (ע"ע "פארק היורה"), גם הצבע הוא חידוש טכנולוגי שהפך במסגרת התפתחות הקולנוע לאמצעי ביטוי אמנותי. יתרה מכך, הצבע הוא עוד הוכחה לכך שהמצאות טכנולוגיות היו מאז ומעולם הדשן הכי טוב לפריצות […]

חיקוי לחיים: "מיסטר לונלי" של הרמוני קורין

כשניגשתי לכתוב מאמר למהדורה המוקדשת לנוסטלגיה, הייתה לי מטרה אחת ברורה: לתקוף את הנוסטלגיה. להראות שלא מדובר רק ברגש חמוד ונחמד, אלא גם בפיצוי ובסוג של תרפיה. לא עבר הרבה זמן עד שהתבהר לי שאין לי ברירה אלא לכתוב על מיסטר לונלי, סרטו המטלטל והממוטט של המאסטר הרמוני קורין, שמוקדש כל כולו לאנשים שמתמכרים לנוסטלגיה […]

התעייה אל האמת של הונג סאנג-סו

בערך בדקה ה-95 בסרט אישה על החוף (2006) של הונג סאנג-סו, מתחילה שיחה בין הבמאי קים ג'ונג-ראה לקים מון-סוק, שבילתה איתו לילה בחוף לפני מספר ימים, בעקבות חשדה שהוא שכב עם אישה אחרת. במסגרת שיחת ההתנצלות העקומה שלו, הבמאי מסביר את מעשיו באמצעות תפיסת האמת שלו, שמשתמשת בדימויים מעולם הקולנוע. הוא טוען שכל מה שאנחנו […]

לזכרה של אנייס ורדה: ייצוגים של זכרון בסרטיה

במרץ האחרון, מעט לפני יום הולדתה ה-91, נפטרה אנייס ורדה, אולי הבמאית הגדולה בהיסטוריה. בסרטיה, שגם הקודרים שבהם קורנים מאהבת אדם ואהבת החיים, מתקיימת בחינה מעמיקה של מושגים כמו חופש, אמפתיה, נשיות וזמן תוך שימוש בטכניקות נרטיביות אקספרימנטליות. סרטיה של ורדה שרטטו מחדש את הגבול המטושטש שבין קולנוע עלילתי לבין קולנוע דוקומנטרי, והם מהווים אבן […]

עם רגל אחת באוויר: דימוי הפליטים בסרטו של תיאו אנגלופולוס "על רגל אחת"

הבמאי היווני תיאו אנגלופולוס, מגדולי הבמאים האירופיים, ידוע בסרטיו הארוכים והאלגוריים. בין סימני ההיכר שלו נמנים שוטים ארוכים וייחודיים ועלילה בה דמויות די שטוחות משמשות כמצע לבחינת דימויים וסמלים שונים, לעיתים חברתיים-היסטוריים, לעיתים קיומיים-מטאפיזיים, ולעיתים שניהם גם יחד. אנגלופולוס, מרקסיסט בהשקפותיו [i], מייצר קולנוע פוליטי, אך הסרטים שלו אינם פוליטיים במובן צר של תעמולה אידיאולוגית […]