השמיים שבתוכה: ״אתי״ של חגי לוי הוא יצירה משחררת, מרוממת רוח ומהחשובות של השנה
אתי הילסום הייתה אישה צעירה שחיה באמסטרדם בשנות ה־40, סטודנטית מבריקה, יהודייה-רוסייה, שנרצחה באושוויץ רגע לפני יום הולדתה ה־30. יומניה שנכתבו בין השנים 1941–1943 (שנת הירצחה) פורסמו לראשונה בשנות ה־80 בהולנד ומוכרים בישראל תחת השם ״השמיים בתוכי״. שמעתי עליהם לראשונה מחברה שתיארה את אתי כ״אנה פרנק שעושה סקס והולכת לטיפול פסיכולוגי״. מאז, במשך שנתיים, קראתי […]
פריים אחד שכנע אותי לצפות ב"היפרדות". אל תתנו לו לחמוק מכם
קרה לי דבר מוזר. ראיתי פריים אחד מסרט וידעתי מיד שאני חייבת לצפות בו. למזלי, גיליתי במהרה שהוא מגיע לישראל. פיניתי לי אחר צהריים והלכתי לבדי להקרנה בסינמטק של "היפרדות", סרט הביכורים של הבמאית הצרפתייה איריס קלטנבק. רק תמונה אחת – של אישה בעלת שיער שחור ומעיל אדום – הביאה אותי לסרט הזה, וטוב שכך. […]
קולנוע מטלטל ובועט: 4 סרטים לצפות בהם בפסטיבל ירושלים
בימים אלו, כשמלחמה נוראה ממשיכה להתחולל בארצנו ולקחת עוד ועוד קורבנות לא מובן מאליו להקדיש את עצמנו אל צפייה בקולנוע מאתגר. על כן, קיום פסטיבל ירושלים בעת זו איננו מובן מאליו. מחר, פסטיבל הקולנוע ייפתח במהדורתו ה-41 וימשך בעשרת הימים העוקבים – יציג מאות סרטים חדשים ובולטים, מהארץ והעולם, לקהל ישראלי. חלקם, יוצגו לראשונה במחוזותינו […]
לאן נעלמה פריסילה פרסלי בסרט של סופיה קופולה על חייה?
״פריסילה״, סרטה החדש של סופיה קופולה, מגיע למסכים בישראל בימים שבהם אני עסוקה יותר מאי־פעם בשאלות על קולנוע ומלחמה והצפייה בו עימתה אותי עם השאלות האלה במיוחד. במה לגיטימי או לא לגיטימי לעסוק עכשיו? האם יש מקום לקולנוע שלא עוסק במצב הפוליטי? האם לגיטימי לספר סיפורים על טרגדיות שלא אני עברתי בעצמי? יותר מכל, מעסיקה […]
וידאו: "הרגשתי…" – זיכרון של מגע ב"פרסונה" ו"עיניים עצמות לרווחה"
אני זוכרת את הפעם הראשונה שצפיתי בפרסונה, עם הוריי. משום מקום הופיעה סצנת המונולוג של אלמה ונעתי באי נוחות במושבי. חשתי כי אני מציצה לרגע אינטימי, ארוטי ועצוב. עלו בי תחושות של גועל ומשיכה. נזכרתי בחוויית צפייה זו כשהתבקשתי לעסוק במגע. כה מסקרנת האפשרות לדבר על זיכרון של מגע, כך שהוא עצמו מעורר תחושה. אספתי […]
צבע מדומיין: אדום ב״M״ של פריץ לאנג וב״ג׳זבל״ של ויליאם ויילר
כשצפיתי בפעם הראשונה ב-M (הרוצחים בנינו), סרטו הקלאסי של פריץ לאנג משנת 1931, הופתעתי לגלות כי הסרט הישן שצולם בשחור-לבן, כולל בתוכו צבע. הסרט מספר על מרדפה של חברה אלימה אחר רוצח סדרתי (פיטר לורה) ההורג ילדות קטנות, ובתחילתו מנסח הרוצח מכתב בכתב ידו אותו הוא שולח לעיתונות. המכתב מתפרסם, מעורר בהלה וחשדנות ברחובות, ונשלח […]
