הבית הוא היכן שהלב נמצא – מחשבות על "ארץ הנוודים"

"ארץ הנוודים" נחשב לאחד הסרטים המוערכים ועטורי השבחים של השנה החולפת. ההתלהבות הזו מוצדקת בעיניי בעיקר בגלל שסרטה החדש של קלואי ז׳או מצליח לתפוס את רוח התקופה המטלטלת בה אנו שרויים – ולברוא אל מולה אלטרנטיבה קולנועית פנטסטית. מהסרט משתקפת כמיהה אנושית לשוב אל המרחבים, אל הטבע ואל הפשטות שהשנה המחרידה הזו כמעט וגרמה לנו […]

שחור־לבן כחול לבן: צילום שחור־לבן בקולנוע ישראלי עכשווי

הקולנוע הישראלי החדש, בעיקר בשני העשורים האחרונים, הולך ונהיה אסתטי ומסוגנן יותר ויותר, בניגוד לרבים מהסרטים שהופקו בארץ בעשורים שלפני כן. הופעתם של סרטים בז׳אנרים חדשים שלא נראו בעבר בקולנוע המקומי כמעט בכלל, כמו גם ניסיון הולך וגובר לשאוב השראה ממקורות קולנועיים חדשים, ולא רק אירופאיים או אמריקאים, מהווים חלק מרכזי ממגמה כוללת זו. בחירה […]

אתמול לנצח: שכבות של נוסטלגיה בטרילוגיית ״לפני״ של ריצ׳רד לינקלייטר

למרות שהבמאי האמריקאי ריצ׳רד לינקלייטר כבר בן 60, ושמאחוריו קריירה ארוכה בת למעלה משלושה עשורים, נדמה שרק בשנים האחרונות שמו נעשה מוכר גם לקהל הרחב – עם ההכרה יוצאת הדופן לה זכה סרטו התבגרות (2014). מבחינתי, דווקא טרילוגיית הסרטים אודות סיפור אהבתם של ג׳סי וסלין (סדרה אשר ייתכן ובקרוב יתווסף לה חלק רביעי) היא יצירת […]

הסרט החדש של קלי רייכארדט הוא כולו חלב ודבש: מחשבות על "פרה ראשונה"

כפי שזה נראה, המגפה העולמית לא מאפשרת לנו לשוב לאולמות הקולנוע בעתיד הקרוב לעין. מתוקף כך, יותר ויותר סרטים שהיינו אמורים להיחשף אליהם בישראל דרך פסטיבלים או הקרנות מסחריות, שנדחו עד להודעה חדשה, מופצים באופן מסודר בפלטפורמות השונות המאפשרות צפייה ביתית. זוהי, מבחינתי, חוויה הרחוקה שנות אור מצפייה בסרט באולם קולנוע חשוך, שקט ומלא בצופים. […]

מגריזלי מן ועד קצה העולם: שתי השקפות על היחסים בין אדם לטבע

נדמה כי הישרדות, התבודדות ויחסי האדם מול הטבע הם נושאים הממצים היטב תחושות מהתקופה האחרונה. המגפה העולמית וחוסר יציבות – חברתית, כלכלית, פוליטית וגם נפשית – הכריחו אותנו באופן בלתי צפוי להביט פנימה, להתכנס ולחשוב על העולם שסביבנו ומקומנו בתוכו. בעודנו מייחלים לימים יציבים יותר (ולחזרתו של הקולנוע לחיינו), החלה גם תקווה קלושה לשינוי רחב […]

הפיל שבחדר: מחשבות על ״אפריקה״ של אורן גרנר

הצטרפו להקרנת טרום בכורה וירטואלית של "אפריקה" היום בסינמטק הרצליה: לחצו כאן. אוף סקרין בפייסבוק: לחצו כאן. כמו סרטים ישראלים רבים מהעת האחרונה וכחלק ממה שנראה כגל של ממש בקולנוע המקומי, סרטו הארוך הראשון של אורן גרנר, אפריקה (2019), משלב ומאחה בין הבדיוני והתיעודי – בין הקולנוע והמציאות. אולם, לא מדובר רק ביצירה ייחודית, מורכבת וחריגה […]

חלון אל המציאות: אמת ובדיון בקולנוע של עבאס קיארוסטמי

לאחרונה קראתי כי הבמאי הצרפתי האגדי ז׳אן-לוק גודאר צוטט כשהוא קובע כי ״הקולנוע התחיל עם ד.וו גריפית׳ ונגמר עם עבאס קיארוסטמי ״. לא במקרה בחר גודאר בדמותו של הבמאי האיראני, שהלך לעולמו לפני שלוש שנים, כמי שמייצג את סיומה של מסורת ודרך קולנועית מסוימות. נדמה כי הקולנוע הפיוטי, הכנה והישיר שיצר, אשר חיפש תמיד את […]

נכתב ברוח: תפקידים וביטויים שונים של משב הרוח בקולנוע

כביטוי של מצב רגשי או קיומי, כרמיזה לנוכחות מטאפיזית או כאמצעי פשוט לקידום העלילה – רוחות השמיים והסערות ממלאות תפקיד אסתטי ותמטי חשוב בלא מעט יצירות קולנוע. יש סרטים שלא ניתן לדמיין ללא הרוח הנושבת בהם – כזו שנחרטת בזיכרון, בדומה לנוף יוצא דופן או לדמות בעלת מראה חריג. את המשיכה של הקולנוע אל הרוח, […]

הכל יחסי: שימושים ייחודיים ביחס המסך הקולנועי

בשנים האחרונות ניתן לראות יותר ויותר סרטים משתמשים באופן מקורי, חדשני ומרענן ביחס המסך הקולנועי (Aspect Ratio, נקרא גם ׳יחס גובה-רוחב׳) ובצורתו של הפריים המוקרן בפני הצופים. לצד התפתחותה המחודשת של הקרנות תלת-מימד בקולנוע, אשר לפחות לטעמי עדיין לא נעשו בה שימושים שהם מעבר לגימיקים מסחריים, נראה כי יוצרים רבים מחליטים לצלם ולהקרין את סרטיהם […]

בחזרה ל"סולאריס": על זמן וזיכרון בעיבודים הקולנועיים לספרו של סטניסלב לם

״לא נותר בלבי שמץ תקווה. אך הייתה בי ציפייה, הדבר האחרון שנותר בי עם לכתה. לאיזה לעג וסבל, לאיזה מילוי משאלות עוד יכולתי לצפות? לא היה לי מושג. אך הייתי חדור אמונה בלתי מעורערת, שטרם חלף זמנן של נפלאות האימה״ (סולאריס, 236). מונולוג פנימי זה של קריס קלווין, החותם את יצירת המופת הספרותית של סטניסלב […]

ניכור וזרות באמריקה: על ״זרים״ של ג׳ים ג׳רמוש ו״חדשות מהבית״ של שנטל אקרמן

שני הסרטים אליהם אתייחס – זרים (1984) וחדשות מהבית (1977) – מציגים את ארצות-הברית, המקום אליו מגיעים המהגרים מלאי התקוות, כמקום מנוכר, אכזרי, מוזנח וריקני. אופן ייצוג זה, שבשני הסרטים מיוחס בעיקר לעיר ניו-יורק כדימוי כולל של אמריקה, הופך על פיו את הדימוי המוכר והבסיסי של המקום כשער העולם החדש, המגלם בתוכו את החלום על ארץ […]