הסכנה ביצירת המשך ללהיט המפתיע מ-2018 "רצח כתוב היטב" (Knives Out), עלולה להיות גדולה בהרבה מהמלכודת שבה הציב הבמאי ריאן ג'ונסון את תשעת גיבורי סרטו החדש, שנתקעים יחד על אי בודד כדי לשחק "בלשים" בתעלומת מוות פיקטיבית אך מגלים שאחד מהם הוא רוצח אמיתי. בנוף ההוליוודי הנוכחי, כמעט כל סרט נולד בחטא אל תוך הזיכיון אליו הוא משתייך, בין אם מדובר בסרטים שהם רק פרק אחד בסיפור גדול יותר (כמו "חולית") או בסרטים שחוזרים לאותן הדמויות בעלילות קצת שונות (כמו למשל, סדרת סרטי "ספיידרמן"). בעשור האחרון סרטי מארוול אפילו שילבו בין שני הסוגים ויצרו "יקום" קולנועי מתמשך. אחרי שנכווה בעבר מיצירת סרט ההמשך הבעייתי "מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'די", ג'ונסון ניצב שוב בפני אתגר דומה. הפעם, "רצח כתוב היטב: תעלומה יוונית" הוא סרט המשך מסוג שלישי, שכבר בקושי רואים בהוליווד – כזה שלא עושה לעצמו הנחות. הוא נדרש "להמשיך" סרט אחר, שעלילתו מגיעה להתרה שלמה, עם גלריית דמויות מגוונת שעד סיום העלילה כמעט כל אחת מהן ממצה לחלוטין את תכליתה, ואינה חוזרת שוב. המשך כזה, בקלות יכול לשעמם ולחזור על אותם הרעיונות של קודמו, או להיפך – לאבד את הזהות שלו לחלוטין מתוך ניסיון להתרחק ממה שכבר נעשה. הפעם, חוט השני העובר בין "רצח כתוב היטב" הראשון ל"תעלומה יוונית" הוא רק הז'אנר (תעלומת רצח בניחוח ספרותי), ודמות הבלש בנואה בלאנק (דניאל קרייג המצוין).
כאמור, "תעלומה יוונית" נפתח כאשר המולטי-מיליונר מיילס בראון (אדוארד נורטון) מזמין את גרעין חבריו הקרובים ביותר, כולם פרסונות ציבוריות בתחומים שונים, לחופשה באי הפרטי היווני שלו. שם, הוא מציע להם להשתתף במשחק אינטלקטואלי ולפתור את תעלומת הרצח שלו עצמו. מעין גרסה עצומה ומוגזמת של משחק הקופסה "הרמז". אך אז, כאמור, רצח פתאומי (ולא מפוברק) של אחד מערער את השלווה על האי הבודד. ובעוד שחוטי המשחק מתחילים להיפרם, כך מסתבך הקשר שמאחורי הפשע האמיתי וצד בעייתי יותר במערכת היחסים הקבוצתית בין החברים נחשף.
כמו קודמו, גם "תעלומת יוונית" מציע מסע בנבכי תעלומת רצח בהנחיית הבלש בלאנק, אבל הפעם הוא גדול בהרבה, מצחיק בהרבה ומופרך בהרבה מקודמו. "רצח כתוב היטב" צחק על ז'אנר תעלומות הרצח בנוסח הרקול פוארו/שרלוק הולמס אבל במידה רבה גם ביקש להשתייך אליו, "תעלומה יוונית" לעומת זאת מגרד את גבולות הז'אנר ונמצא במרחק פסיעה להיהפך לפארודיה מוחלטת. השינויים הללו אינם רק הרחבת הגזרה אלא שינוי סגנוני של ממש. שני הסרטים מציעים סאטירה החושפת את הדקדנס והצביעות של אנשים בעמדות כוח ושררה. את תככי הירושה בין בני משפחת האצולה ב"רצח כתוב היטב" מחליפים קשרי ההון-שלטון ב"תעלומה יוונית", וכך גם את מערכות היחסים והדמויות המנומקות של הסרט הראשון – מחליפות דמויות קצת יותר שטחיות וכלליות, שלמרות קאסט השחקנים המרשים (לפחות כמו בסרט הקודם), קצת קשה יותר לזכור.
חבורת הטיפוסים המתגודדת באי היווני הבודד והמצועצע הקרוי "בצל זכוכית" (שזה גם שם הסרט באנגלית), מגלמת מעין הקצנה פלקטית של "אנשי השעה" של זמננו – טיפוסים כמו כמו אילון מאסק וקנייה ווסט שנהנים להציג את עצמם בפני העין הציבורית כ"אינפלואנסרים" (משפיענים) שנויים במחלקת. גיבוריו מצטיירים כעילגים ונצלנים שמתיימרים לחתור תחת "המערכת" החברתית – מימין או משמאל, כשלמעשה הם שומרים רק על כוחם בתוכה. הביקורת בסרט ישירה ובוטה, ולא ממש משתמעת לשתי פנים.
על כך "תעלומה יוונית" מפצה בבניית מתח והומור שעל כתפיהם נישא הסרט כולו. ג'ונסון מערבב את המקברי וההומור ומלהטט בכל מנגנון קולנועי, מהגדול אל הקטן, מהגבוה לנמוך, ולרוב גם יחד – כדי ליצור תמהיל קולנועי מלהיב ומרגש, מבדר ומותח. בזכות השליטה האדירה של ג'ונסון במוסכמות הקולנועיות והז'אנריות – גם בנרטיב וגם בסגנון הקולנועי – הסרט הזה, שהוא כאמור הרבה יותר קומי מקודמו ואולי אפילו גולש למחוזות הפארסה, מצליח להיות גם מותח לפחות כמו קודמו. בהקשר הזה, "תעלומה יוונית" היא אחת הקומדיות הרלוונטיות של השנים האחרונות, שמתעמתת עם נושאים אקטואליים ומנחיתה על (ובפי) דמויותיה פאנצ'ים הולמים.
אפשר לבחון את הסרט החדש בסדרת "רצח כתוב היטב" ביחס לקודמו בפריזמה השוואתית של חוסר ופיצוי (אולי גם בצורה דומה לאיך שהתנסחתי עד כה), אבל בסופו של דבר מדובר ביצירה חדשה ומרעננת, שיורשת מקודמתה את הדנ"א הבסיסי – ומשם, במקום למחזר או להיתקע במקום, היא גולשת למחוזות קולנועיים חדשים. חברת הסטרימינג נטפליקס רכשה את זכויות ההפצה הבלעדיות ל"תעלומה יוונית" עוד לפני שנוצר, יחד עם סרט נוסף שבדרך, באחת מהעסקאות הגדולות והיקרות בתולדותיה. נכון לעכשיו, לפחות מבחינת איכות התוכן, ההימור התברר כמוצלח, ונקווה שכך זה ימשיך. "רצח כתוב היטב: תעלומה יוונית" מגיע לבתי הקולנוע לסבב הקרנות בן שבוע אחד בלבד, וחודש לאחר מכן יהיה זמין לצפייה בנטפליקס. אני מציע לא להמתין – ולתפוס אותו על המסך הגדול. מדובר בבידור הוליוודי אינטליגנטי וכיפי ברמות – ודוגמה לאיך ליצור סרט המשך – שכבר נדיר לראות בימינו.
