למען קולנוע בלתי נתפס – קריאה ליוצרות וליוצרי הקולנוע הישראלי
שדות שפוכים הרחק עם שחר כשבסיפם רצועת עזה. זו התמונה הפותחת את ״הילד״, סרטו הקצר של יהב וינר ז״ל אשר מוקרן בימים אלו בבתי הקולנוע בארץ. רעשי הבוקר – הרוח הנושבת, ציוצי הציפורים וקולות החיטה – מקדימים אפילו את הופעת הלוגואים של הגופים שתמכו בעשיית הסרט. וינר תובע מאיתנו כבר בפתיחה הזו הכרה באזור עוטף […]
כריסטיאן פצולד בפסטיבל הסטודנטים: מוכן לעזוב את העבר ולמצוא את הקסם בעולם המודרני – ריאיון
כריסטיאן פצולד הגיע לביקור בפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטיות וסטודנטים, שמתקיים השבוע בסינמטק תל אביב, עם סרטו החדש, שהוא המעניין והחריג ביותר ביצירתו עד כה. כבמאי שידוע בעיסוק הבלתי פוסק שלו בהיסטוריה הגרמנית ובתמורות שחלות בחברה כיום, "שמיים אדומים" אמנם רחוק מלהיות הקומדיה המרעננת של הקיץ, אך בסטנדרטים של פצולד הוא בהחלט מהווה תפנית ז'אנרית מפתיעה שרחוקה מאוד מלהיות […]
״הסירו דאגה מלבכם״: המרחב החתרני בסרטים של תום שובל
כמו בכל אחד מסרטיו האחרים של תום שובל, כך גם "הסירו דאגה מלבכם" נפתח בסצנה קצרה שהיא הבסיס לקריאה הרגשית של הסרט כולו: אלמה, גיבורת הסרט, שוכבת בחוסר תזוזה על מצוק שלמרגלותיו הים. אט אט היא מתחילה לזוז ומסתובבת לכיוונה של וילה ענקית השוכנת במעלה המצוק (נחזור לסצנה הזו בהמשך). אלמה, כך יתברר, היא אלמנתו […]
הסובייקטיביות השתלטה על הקולנוע, אבל אף אחד לא מבטא אותה כמו אולמי
מגמת ההשתלטות של סרטים וסדרות השואפים להחיל על הצופים את מלוא חוויית הפנימיות של גיבוריהן הולכת ומסלימה מיום ליום. בהתאם לשיח בו "כל אחד הוא פתית שלג ייחודי", נדמה כי כל חוויה שהדמויות השונות חוות בסרטים אלו היא בעלת פוטנציאל רוחני ומשנה חיים, וכל צעד ושעל ברחוב הוא פתח פוטנציאלי לחקירה או הגשמה עצמית (או […]
"בלונדינית" היא ביוגרפיה קולנועית רדיקלית ואמיצה
נדמה כי להררי הבוז וההתנגדות בהם התקבל "בלונדינית" מאז הקרנת הבכורה שלו בפסטיבל ונציה האחרון, יש כמעט מטרה אחת ויחידה – להותיר את דמותה של מרלין מונרו בקיפאון השעתוק האינסופי, כפי שבא לידי ביטוי ביצירתו הנודעת של אנדי וורהול "דיפטיכון מרילין" מ־1962. בדומה לסדרות השכפולים האחרות של וורהול וברוח הפופ־ארט, ההדפס המשוכפל החוזר ונשנה של […]
הולדת אימה: "מלתעות" חוזר לבתי הקולנוע
"מלתעות" חזר השבוע להקרנות סדירות בבתי הקולנוע, כמעט חמישה עשורים מאז שהוקרן לראשונה וניסח בין לילה את התבנית הנרטיבית והאסתטית הבסיסית של סרטי הבלוקבאסטר המפלצתיים. הוא הכתיב כללים חדשים וחסרי תקדים באופן בו צריך לשווק סרט וכיצד יש להפוך אותו לאירוע תרבותי מכונן, ובעיקר בישר על הלידה המחודשת של אידיאולוגיה ואתוס אמריקאים שיש לברוא מחדש על […]
בלי עתיד, בלי תקווה עם חלום: על מרחבי האכזבה והכישלון האישי ב"הכוכב מכוסה ענן" ו"מכתב לברז'נייב"
נרטיבים ומרחבים קולנועיים של כישלונות ואכזבות אישיות או היסטוריות אינן דבר חדש – קצרה היריעה וגם אין לי היומרה להתחיל ולהקיף את כמות הסרטים העצומה שחרטו על דגלם לתאר עולם פנימי, פיזי או שניהם גם יחד הנחרבים על ראשי גיבורותיהם.ן (מה גם שהטקסט שלי מהמהדורה הקודמת על סרטיה של לין רמזי הוא בהחלט דוגמה נוספת לנושא). שני הסרטים […]
רגע הפגיעה: בין רצח קנדי ו"יום נפלא" של לין רמזי
אילו הייתי נדרש לבחור פריים אחד ששינה באחת את תולדות הקולנוע ובעיקר את האופן שבו הצופים חווים אותו, יש אחד שהייתי בוחר בלי שום היסוס. הצלם החובב אברהם זפרודר, שביום שמשי ופסטורלי, ה־22 בנובמבר 1963, תיעד במקריות את הירצחו של נשיא ארה"ב ג'ון קנדי בדאלאס, טקסס. פריים מספר 313 של הסרט מציג את הרגע של […]
"דרומית לגן עדן" מציב מראה אפלה לסיפור הגאולה: שיחה עם הבמאי אהרון קשלס
סרטו החדש של הבמאי אהרון קשלס, "דרומית לגן עדן", מגיע השבוע לסיבוב הקרנות בסינמטקים הישראלים, ומעניין לחשוב עליו דווקא בהקשר לסרט אחר שמוקרן כיום בבתי הקולנוע (ואחד האהובים עלינו מהשנה החולפת) – "ליקריץ פיצה" של פול תומאס אנדרסון. שני הסרטים נטועים ז'אנרית וסגנונית בתור הזהב של הוליווד בסבנטיז, שניהם מציגים סיפורי אהבה אישיים וקטנים לכאורה […]
אל מעמקיה של הטופוגרפיה הנפשית: ריאיון עם הדר מורג
לזמן מוגבל: בנוסף לשיחה תוכלו לצפות בסרטים המלאים "למה עזבתני" ו"שתיקה" – זמינים בתחתית העמוד. ברגע שנפל אצלי הפור בנוגע לנושא הגיליון הנוכחי של אוף סקרין, לא היה לי ספק שאכתוב בצורה כזו או אחרת על "למה עזבתני" של הדר מורג. מחשבותיי לא חדלות מלחזור לסרט הביכורים של מורג מאז הצפייה הראשונה שלי בו […]
רשימת צפייה: 3 סרטים אהובים של מלך הטראש, ג'ון ווטרס
בשנת 1969 פרסמה מבקרת הקולנוע המיתולוגית פאולין קייל טקסט ארוך ומפורט בזכותו של הטראש בקולנוע ועל חשיבותו. "הקולנוע מגיע לעיתים כל כך נדירות לדרגה של אמנות גדולה", כתבה קייל, "שאם איננו יכולים להעריך יצירות טראש גדולות אין לנו הרבה סיבות להתעניין בו בכלל" (תרגום חופשי). חשוב למקם את משמעותו ההיסטורית הנועזת של המשפט הזה בהקשר […]
כאוס מאורגן – 5 סרטים אהובים של רוברט אלטמן
אם תעמידו אותי עם הגב לקיר ותדרשו ממני לבחור את הבמאי האהוב עליי, אענה שזהו רוברט אלטמן. אולי תזהו בתשובתי נימה של חשש קל, גם כי כבר התרגלתי להרמות הגבה, וגם בשל העובדה שגם לי לא ברור לגמרי מה כל כך תופס אותי מבחינה רגשית ואישית בקולנוע שלו, על אף היותו אחד מן הבמאים הייחודיים […]
תמונה ב"כחול": שירת הברבור של דרק ג'רמן
ב־1974, בעת ביקור במוזיאון הטייט, נתקל הבמאי דרק ג'רמן ביצירתו של איב קליין – IKB 79. היצירה הייתה אחת מתוך סדרה של קרוב למאתיים ציורים מונוכרומטיים המציגים גוון ייחודי של כחול עז, שקליין – מחלוצי תנועת הנובו־ריאיליזם (מעין תשובה אירופית לפופ־ארט), שהיה גם אמן פרפורמנס חשוב – יצר ביחד עם סוחר אמנות. למעשה, פירוש שמה […]
אימה קמאית ביותר: המורשת המחרידה של "המנסרים מטקסס"
המעשה באחים סאלי ופול שמבקרים יחד עם חבריהם את קבר סביהם בבית הקברות המדובר, וממשיכים משם לביתו הנטוש, הבנוי במיטב מסורת הקיטש הדרומית. במהלך הנסיעה החבורה אוספת טרמפיסט שחותך את עצמו ופוצע גם את פול והם זורקים אותו מהרכב. כשהם מגיעים לבית המשפחה הם יוצאים לטייל, פוגשים בבני משפחת סוייר ולאט לאט נקטלים בברוטליות כמיטב […]
עומדים בקריטריון: למה הוצאות הסרטים הביתיות עדיין רלוונטיות בימינו?
פעמים רבות דווקא בגלל שההוצאה תהיה של סרט כה איזוטרי השאיפה של חברת ההוצאה אף גדולה יותר – ניסיון לקבע מעין היסטוריה קולנועית אלטרנטיבית וקוראת תיגר על הקאנון הקונצנזואלי הקיים זה שנים רבות, או לכל הפחות להרחיב אותו עד כמה שניתן לעברם של השוליים הנידחים ביותר. אין זה דבר מובן מאליו – מדובר פעמים רבות […]
פסיכו חוגג 60: יצירת המופת ששינתה את המבט בקולנוע
לא ניתן לדמיין את ההיסטוריה הקולנועית ואת התרבות הפופולרית בכלל, ללא פסיכו (1960). נכון, האמירה הזו תקפה לרוב הקלאסיקות החשובות והמנותחות עד אין קץ של הבמאי אלפרד היצ'קוק, אך תרומתו והשפעתו של פסיכו הן על קונבנציות של ז'אנר שלם והן על עצם חוויית הצפייה הקולנועית, חורגות אפילו מסרטיו האחרים של המאסטר. החל מסצנת הרצח במקלחת, שהיא […]
וידאו: שיחה עם ירון שני על האמת מאחורי "עיניים שלי", וכמה הערות נוספות
וידאו: ירון שני מספר על האמת מאחורי עיניים שלי. הסרט זמין לצפייה בשירותי ה-VOD. *** נדמה כי מעטים מדי הם הסרטים הישראליים המציעים חוויה וחזון אמנותיים כה טוטאליים ובלתי מתפשרים כמו סרטו של ירון שני, עיניים שלי (2019). נדמה כי מעטים עוד יותר הם הסרטים הישראליים שאינם מחפשים להתחבב או להתחנף לצופים בכלל ולצופה הקולנוע […]
"מאמי": צעד קדימה בסגנונה הקולנועי של קרן ידעיה – ביקורת סרט
ברשותכם, אפתח בקביעה נחרצת – "מאמי" הוא אחד מן הסרטים המרשימים ביותר שנוצרו בקולנוע הישראלי. מעטים הסרטים שנוצרו פה המציעים חזון אמנותי כל כך שונה, ייחודי ושאפתני כמוהו, וההישג מתבהר עוד יותר בהסתכלות רחבה על מכלול יצירתה של הבמאית קרן ידעיה. כידוע, מאמי הוא עיבוד לאופרת הרוק המפורסמת של הלל מיטלפונקט משנות השמונים. שירי ההצגה […]
היה רע לתפארת: על "היו זמנים באמריקה" של סרג'יו ליאונה
אפוס על זיכרון הוא תיאור הולם ליצירתו האחרונה והמונומנטלית של סרג'יו לאונה היו זמנים באמריקה. בסרט זה לאונה הביא לשיא את יכולתו הסגנונית לשלב בין הברוטאלי לפיוטי והמשיך לעסוק בפער בין אידיאת החלום האמריקאי לפרקטיקה שלה – תמה קבועה מסרטיו הקודמים. תרגום נאמן יותר של שמו הלועזי יהיה "היה היה באמריקה" מדגיש את הממד המיתי […]
