כאוס מאורגן – 5 סרטים אהובים של רוברט אלטמן

סרטים אהובים רוברט אלטמן גנבים כמונו

אם תעמידו אותי עם הגב לקיר ותדרשו ממני לבחור את הבמאי האהוב עליי, אענה שזהו רוברט אלטמן. אולי תזהו בתשובתי נימה של חשש קל, גם כי כבר התרגלתי להרמות הגבה, וגם בשל העובדה שגם לי לא ברור לגמרי מה כל כך תופס אותי מבחינה רגשית ואישית בקולנוע שלו, על אף היותו אחד מן הבמאים הייחודיים […]

תמונה ב"כחול": שירת הברבור של דרק ג'רמן

ב־1974, בעת ביקור במוזיאון הטייט, נתקל הבמאי דרק ג'רמן ביצירתו של איב קליין – IKB 79. היצירה הייתה אחת מתוך סדרה של קרוב למאתיים ציורים מונוכרומטיים המציגים גוון ייחודי של כחול עז, שקליין – מחלוצי תנועת הנובו־ריאיליזם (מעין תשובה אירופית לפופ־ארט), שהיה גם אמן פרפורמנס חשוב – יצר ביחד עם סוחר אמנות. למעשה, פירוש שמה […]

אימה קמאית ביותר: המורשת המחרידה של "המנסרים מטקסס"

המנסרטים מטקסס

המעשה באחים סאלי ופול שמבקרים יחד עם חבריהם את קבר סביהם בבית הקברות המדובר, וממשיכים משם לביתו הנטוש, הבנוי במיטב מסורת הקיטש הדרומית. במהלך הנסיעה החבורה אוספת טרמפיסט שחותך את עצמו ופוצע גם את פול והם זורקים אותו מהרכב. כשהם מגיעים לבית המשפחה הם יוצאים לטייל, פוגשים בבני משפחת סוייר ולאט לאט נקטלים בברוטליות כמיטב […]

עומדים בקריטריון: למה הוצאות הסרטים הביתיות עדיין רלוונטיות בימינו?

פעמים רבות דווקא בגלל שההוצאה תהיה של סרט כה איזוטרי השאיפה של חברת ההוצאה אף גדולה יותר – ניסיון לקבע מעין היסטוריה קולנועית אלטרנטיבית וקוראת תיגר על הקאנון הקונצנזואלי הקיים זה שנים רבות, או לכל הפחות להרחיב אותו עד כמה שניתן לעברם של השוליים הנידחים ביותר. אין זה דבר מובן מאליו – מדובר פעמים רבות […]

פסיכו חוגג 60: יצירת המופת ששינתה את המבט בקולנוע

לא ניתן לדמיין את ההיסטוריה הקולנועית ואת התרבות הפופולרית בכלל, ללא פסיכו (1960). נכון, האמירה הזו תקפה לרוב הקלאסיקות החשובות והמנותחות עד אין קץ של הבמאי אלפרד היצ'קוק, אך תרומתו והשפעתו של פסיכו הן על קונבנציות של ז'אנר שלם והן על עצם חוויית הצפייה הקולנועית, חורגות אפילו מסרטיו האחרים של המאסטר. החל מסצנת הרצח במקלחת, שהיא […]

וידאו: שיחה עם ירון שני על האמת מאחורי "עיניים שלי", וכמה הערות נוספות

וידאו: ירון שני מספר על האמת מאחורי עיניים שלי. הסרט זמין לצפייה בשירותי ה-VOD. *** נדמה כי מעטים מדי הם הסרטים הישראליים המציעים חוויה וחזון אמנותיים כה טוטאליים ובלתי מתפשרים כמו סרטו של ירון שני, עיניים שלי (2019). נדמה כי מעטים עוד יותר הם הסרטים הישראליים שאינם מחפשים להתחבב או להתחנף לצופים בכלל ולצופה הקולנוע […]

"מאמי": צעד קדימה בסגנונה הקולנועי של קרן ידעיה – ביקורת סרט

ברשותכם, אפתח בקביעה נחרצת – "מאמי" הוא אחד מן הסרטים המרשימים ביותר שנוצרו בקולנוע הישראלי. מעטים הסרטים שנוצרו פה המציעים חזון אמנותי כל כך שונה, ייחודי ושאפתני כמוהו, וההישג מתבהר עוד יותר בהסתכלות רחבה על מכלול יצירתה של הבמאית קרן ידעיה. כידוע, מאמי הוא עיבוד לאופרת הרוק המפורסמת של הלל מיטלפונקט משנות השמונים. שירי ההצגה […]

היה רע לתפארת: על "היו זמנים באמריקה" של סרג'יו ליאונה

אפוס על זיכרון הוא תיאור הולם ליצירתו האחרונה והמונומנטלית של סרג'יו לאונה היו זמנים באמריקה. בסרט זה לאונה הביא לשיא את יכולתו הסגנונית לשלב בין הברוטאלי לפיוטי והמשיך לעסוק בפער בין אידיאת החלום האמריקאי לפרקטיקה שלה – תמה קבועה מסרטיו הקודמים. תרגום נאמן יותר של שמו הלועזי יהיה "היה היה באמריקה" מדגיש את הממד המיתי […]