
רגע הפגיעה: בין רצח קנדי ו"יום נפלא" של לין רמזי
אילו הייתי נדרש לבחור פריים אחד ששינה באחת את תולדות הקולנוע ובעיקר את האופן שבו הצופים חווים אותו, יש אחד שהייתי בוחר בלי שום היסוס. הצלם החובב אברהם זפרודר, שביום שמשי ופסטורלי,
מגע, באומנות בכלל ובקולנוע בפרט, הוא מושג חמקמק. כשיצירת אמנות מרגשת אותנו נהוג לומר שהיא "נגעה" בנו, או שסרט נוגע ללב. אך במהדורה זו ביקשנו קודם כל לחקור את המגע במובנו הפיזי – את עצם החוויה חושית. איך הקולנוע, מדיום שמפעיל את חוש הראיה והשמיעה, מצליח לתקשר מצבים כל כך אינטימיים של מגע? באיזה אופן הוא מאפשר לצופה לחוש ולהרגיש את הנראה על המסך?
בפני כותבי המהדורה עמד אתגר: לנסות ולפרש את המגע החמקמק הזה דרך נקודת מבטם האישית, והמאמרים שנכתבו חוקרים את מושג המגע בקולנוע דרך מיניות, אלימות, וגופניות. איך משתקפת מיניות בכלל ומיניות נשית בפרט? מה ההשפעה של אלימות גרפית קשה על הצופה? איך מתמודדים עם טראומות וצלקות פיזיות? מה מחבר בין הגוף האנושי ומתכות? ואיך מצלמים סצנות אינטימיות? כל אחד מהמאמרים במהדורה בוחן את הדרכים השונות בהן הקולנוע מצליח להציג על המסך גופים וחוויות חושיות ולעורר בצופה תחושות מוחשיות ממש.
אילו הייתי נדרש לבחור פריים אחד ששינה באחת את תולדות הקולנוע ובעיקר את האופן שבו הצופים חווים אותו, יש אחד שהייתי בוחר בלי שום היסוס. הצלם החובב אברהם זפרודר, שביום שמשי ופסטורלי,
אני זוכרת את הפעם הראשונה שצפיתי בפרסונה, עם הוריי. משום מקום הופיעה סצנת המונולוג של אלמה ונעתי באי נוחות במושבי. חשתי כי אני מציצה לרגע אינטימי, ארוטי ועצוב. עלו בי תחושות של
סרטיו של הבמאי טסאי מינג-ליאנג עוסקים באופן מרתק בהתדרדרות המוסרית של בני האדם במרחב האורבני. רובם, כמו "הנהר" (1997), "מהו הזמן שם?" (2001), ו-"עננה הפכפכה" (2005), ממשיכים אחד את השני ועוקבים אחר
בני אדם מחפשים ריגושים – בין אם זה עבירה על החוק או רכיבה ברכבת הרים, יש משהו אינהרנטי במוח האנושי שמושך אותו לכדי רגעים ששוברים את השגרה הרגועה של חייו ושמים אותו
בשנה שעברה, הבמאית ג'וליה דוקורנו זכתה בפרס דקל הזהב על סרטה האחרון – "טיטאן" (2021). הסרט, שעוסק ביחסים מיניים בין רכב לבני אנוש, הוא מסרטי הז'אנר הראשונים שלוקחים את הפרס הגדול בפסטיבל
לאחר מספר ראיונות עם אנשי מקצוע מתחומים שונים של העשייה הקולנועית בארץ, לכבוד מהדורה זו, שעוסקת במגע בסרטים, החלטנו לתת הפעם את הבמה לתפקיד חדש יחסית בקולנוע הישראלי: מתאמת אינטימיות. בראיון קצר
אחת ההנחות השגויות בהיסטוריה של הקולנוע קשורה ביכולת שלנו לתפוס תנועה, דרך מושג הקרוי "אפטר־אימג'" (Afterimage). במקור, המושג הזה בכלל לקוח משדה המחקר של פסיכו-פיזיקה, שדה שחוקר כיצד החושים שלנו עובדים ומעבירים